סגן נחום חומי זרחי ז"ל

מיוחד במינו, הולך לו בדרכו הסלולה לעצמו וסוחף אחריו ומבעיר כחמסין את כל הבא בתחומו.
נדמה, התגבשו בו תכונות נעלות של דמות גבור, וצורפו בשלהבת החיים העזה שבערה בלבו. כוחות נפשיים כאלה, כוח גופני, חום-לב, דקות-רגש, מרץ-נעורים - פורצים לכל עבר כשהם מחושלים ומרוסנים בכוח מוסרי גדול.
בן להוריו, לכפרו, לארצו ולעמו; נאמן לכולם ומסור עד כלות כוחו; שואף יצירה, נלחם ליושר ולאמת; אינו מוותר, שואף נצחון, קשה כצור לצריו, רע ומחסה לידידיו, דמות מנהיג מדליק לבבות, מפריח גנים בחיים אפורים, נאבק לטוב, מבער את הרע בלי רחמים, זקוף, גא ואציל-רוח, בז לפחד, עז-נפש, ער ומתענין בכל - בחברה, בחי ובצומח, עוקב תמיד אחר הכל ומעורב בחיי הארץ.
כמורה-דרך התהלך בינינו, נערץ ע"י הצעירים ממנו ומכובד ואהוב בעיני כל מכיריו. כאבן-בוחן היה לנו. ידע תמיד למצוא את שביל-הזהב בכל בעיה. השתתף בערות רבה בחיי הנוער בכפר ובארץ, היה שוקל תמיד את דבריו, מתקשה בביטוי ואינו מרבה לדבר, אך הכל מקשיבים לו כאל האמת עצמה.
חי את חיי הטבע והתענין בכל צמח וצפור; טייל הרבה בארץ, אותה אהב אהבה עזה ולה מסר את כל מרצו ולבו, ולבסוף את חייו היקרים. דמותו חרותה עמוק בלבות מכיריו ותשאר כסמל לאדם עז וטהור.
...ליל ירח מלא. שני סוסים חוצים בשדות התבואה, כשהם תולשים מדי פעם מלוא הפה דגן עסיסי. תחת עץ ענף, לרגלי הגבעות, מגלה הנער את חלום נעוריו;
- - - אעזוב את המשק לשנה, אהיה ציד, אעבור את הארץ לארכה ולרחבה, אכיר ארחות כל חי, מקומו של כל צמח, אדע כל שביל וכל מעין, אתרועע אל הבדוים ואכיר את חייהם, ועם צידה זו אחזור אחר כך לכפרי. - - -
...יום קיץ חם. על ראשי ההרים בין רמות נפתלי ומנרה - שני טיילים עמוסים ילקוטי-גב. מלמטה נגלה ונעלם חליפות, כמשבצות קסמים, עמק החולה. אין כטיול בהרי הארץ משכר ופותח לבבות. "כשהייתי ילד - ספר לי - למדנו על חיי הגלות, על כל ההשפלה, העלבונות והמכות שספג עמנו בגולה. היו כאב ובושה מנסרים בי ואינם נותנים מנוח. ידעתי, מכים אותנו משום שאנחנו חלשים, משום שאיננו יודעים להכות חזרה. ומאז, קננה בי התשוקה לכוח. נשבעתי לעצמי: אותי לא יכו, אתי ילחמו! הייתי למעריץ הכוח. אגרתי לי נשק, תיכנתי תכניות. שגיתי בחלומות, השתוקקתי להראות לאויבינו את היהודי החדש, לצאת גא למולו. לא עוד היהודי הכפוף והנכנע - כוח נגד כוח! יעיזו-נא להתגרות בי, אם אמנם חפצים הם מלחמה!...
...המלחמה פרצה. הגרמנים מתקדמים בכל החזיתות. חומי - עודנו נער - נפגש על גבעת שמרון עם מבוגר ערבי. תוך השיחה הוציא הערבי סכין ואמר דברי התפארות ובוז מתוך שמחה לאיד: "עוד כמה חודשים יכנס היטלר לפלסטין ואז נשחוט אתכם ככבשים..." - כך אמר וליתר הדגשה השחיז את סכינו על כף ידו. חומי התקומם. מכה אחת - והערבי רובץ על האדמה. עוד מכות נאמנות ומאלפות ניחתו בו. אחר-כך קם הערבי וביקש סליחה.
...חומי חוזר מקורס מפקדים - קבל כשתי עשרות נערים ונערות צעירים. מאמנם, ומשתתף בחיי חברתם כמדריך, ממלא את ערביהם ושבתותיהם תוכן. כדרכו בכל, ניכרת שיטה מקורית גם במעשהו זה - המצאות נועזות וכוח השפעה חזק על חניכיו. יום ששי אחד אחר הצהרים יצא אתם למחנה בסביבת כפר-החורש. הגעתי לשם מאוחר בלילה לאחר שתעיתי קצת באפלת היער ושמעתי את קולו: "לגמור את הסידורים באהלים ולהתרכז סביב המדורה!"
נערכה מסיבה קצרה. שרו, נגנו, הקריאו סיפור מחיי נער פרטיזן, ואחר דיבר חומי. תחילה לאט לאט, ואחר כך בהתלהבות גוברת והולכת, כחוצב סלעים מלבו, ופניו מתעוותים בחבלי ביטוי המיוחדים לו: "נבנה את הארץ במחרשה, בנטיעה, בסקילה ובזיעה - אמר - כל אחד צריך לחנך עצמו לחיים אלה, אבל כל אחד חייב לדעת, חוץ מזה, להשליך רימון כראוי, לירות ברובה ולקלוע. כל אחד חייב לדעת להילחם ולא לסגת ! צריך שהאויב ידע, כי אין מכים, אין בוזזים, אין מחריבים אותנו: כי יש לנו כוח היודע להחזיר מכה שערה!"...
המדורה דעכה, אך כל העינים היו יוקדות לשמע דבריו הלוהטים, שחדרו ונחרתו וחישלו לבבות צעירים הרחק מהבית, באפלת הרים מסולעים ורחש עצי אורן.
היה זה ערב של חומי.
...חורשת האקליפטוסים מצמיחה בדים רכים אחרי שכרתוה, גדרוה בגדר תיל כמגן מפני עדרי הערבים. אך ללא הועיל. מדי פעם נפרצת הגדר. החורשה היתה מקום תגרות בינינו ובין מעלול הערבית. באחד הימים נסע חומי, ואתו עוד נער אחד, לאסוף עצים בחורשה. בבואו, גילה שם חמשה רועים עם עדריהם. לאחר שהוכיח אותם בדברים על מעשה זה שלהם, דרש מהם להסתלק מיד. כתשובה, הונחתה לו מהלומות "נבוט" בראשו. שותת דם הסתער עליהם, לאחר שהוציא מאחד מהם את מקלו, והפיצם לכל רוח כשהם נסים בבהלה, ולא נחה רוחו עד ששבה עדר והביאו לכפר. אחר כך סיפר: "הראש כאב, הרגשתי שאפס כוחי, אבל החלטתי להביא את העדר - ואפילו בזחילה".
ועוד פעם נתקבלה ידיעה, שעדרים חדרו לחורשה. ולא עברו רגעים מעטים, ועגלתו של חומי דוהרת לשם, כשהיא עמוסה מבני הכפר. הצלחנו לתפוס את כולם, מלבד רועה אחד שברח. חומי לא נרגע. הוא מתיר אחד הסוסים ורודף אחריו. בינתים הגיע הרועה לרגלי הכפר, אל בין החורשים הערבים. אך חומי לא נרתע. אחד בין רבים הוא פורץ אליהם, עברו רגעים מעטים, והוא חוזר רכוב על סוסו, כשלפניו צועד הרועה הנכנע.
...השבת "השחורה", 29 ביוני 1946, מצאה את חומי בדגניה ב'. מאות חיילים פרצו למשק וגררו את תושביו למכלאות. "הרגשתי עלבון נורא - סיפר - מדוע משלימים עם זה? מדוע לא נאבקים עד אפיסת הכוחות? מדוע יש כאלה המסתתרים - והרי זה ישוב שלנו, הרי הם עושים נבלה לעין השמש. החלטתי לא לזוז, ינסו לנגוע בי - ויראו!..."
קבוצת חיילים נגשה לקחתו. חומי פורץ ביניהם, מכה על ימין ועל שמאל. רק מי שראה פעם את חומי כשהוא מחומם וזועם, יוכל להבין את הקורפורל האנגלי, שציוה לחייליו להניח אגוז קשה זה ולמצוא קרבנות נוחים יותר. אך לאחרונה נשלחה אליו כתה שלמה ואחרי היאבקות התגברו עליו. ארבעה חיילים נשאו אותו בידיו וברגליו, כשהוא נאבק ומשתדל להחלץ וסופג בעיטות. לבסוף טלטלוהו שלש פעמים והעיפו אותו מעבר לגדר-המכלאה וידי חבריו קלטוהו באויר.
...כשהיה אסור במחנה רפיח, החליט לברוח, אף על פי שאחד לפניו ניסה בזאת ונהרג. השפיע על חברו שיצטרף אליו והכינו הכל לבריחה: אגרו מזון, סימנו בבד לבן את המקום לפריצת הגדר, - שטח שלא היה ממוקש. איש לא ידע על כך, מלבד חבר אחד שהתחנן לפניהם לחדול מתכנית שגעונית זו. ודאי היה מבצעה, אלא שבאותו יום אחרון קיבל פתאום שחרור.
...ערב לאחר יום-עבודה חם. גרשו את אנית המעפילים הראשונה לקפריסין והישוב שתק. אין כלילה העמוק וכשדות הרחבים שותפים נאמנים לכאב. וחומי צועד ביניהם, לוהט מזעם: "לא, לא - הישוב אינו יודע מה זה עלבון! מקבלים את היריקות בהכנעה! כרתנו ברית עם האנגלים! חיילנו נלחמים עם צבאם נגד היטלר, אנו הולכים יד ביד במלחמה לחיים או למות - ופתאום הם קמים עלינו ומכים אותנו. הרי זאת נבלה, הרי זה בלתי נתפס, והישוב משלים עם זאת, האמנם?..." "כשאני מנסה לחשוב על כל זה" - אמר עוד - "נדמה לי, שחסר לנו גבור, דמות קדומה שתהיה משכמה ומעלה מכל העם; אישיות שתלהיב, שתאחז בכל העם, שיאמינו לה, שיראו בה מושיע".
צעדתי לידו כשותף ללילה ולשדות המקשיבים לדבריו, וחשבתי: האם לא כך קינא לעמו גדעון חובט-החטים?

מרדכי (חוזקה)