"איזה מוזר, כאילו עוד רגע תתבונן, תסתכל, תצטרף אלינו האחים לפה, תעמוד איתנו כאן, במקום שהוא כל כך שלך, שאתה כל כך שייך אליו, כל כך שייך אלינו.
מה אפשר להגיד כפרידה לאח שהוא כל כך ממשיך איתנו? באופן הכי עמוק של הדבר בכל אחד מאיתנו. אני רוצה לספר לך שוב שהנוכחות שלך תמיד הורגשה, וכשאתה בבית אתה תמיד משמח כי הנוכחות שלך הייתה עם רוגע ופשטות, אם זה אומר שלפעמים בבוקר נשב ביחד לארוחת בוקר או נשתה קפה. והיית מביא משהו נעים, איזון, עוצמות רגועות, וביחד עם החיוך היו עיניים מאירות, חיוך שרואה ומאיר. במוצאי שבת ארוכים היית יושב ומלמד את עצמך לנגן על חליל צד, כינור ,פסנתר על כל כלי קיים.
בהתחלה זה היה מעצבן, אח"כ נהנו והתלהבנו. אהבת לטייל. היו פעמים שהלכת ישר מהצבא או אם הגעת מאוחר אז בשישי אחה"צ, שניה לפני שבת. עם החבר'ה מטלמון או חברים אחרים, למעיין, לגבעה אזרו אחר יפה ושווה באזור. צחקת עלי כמה פעמים שאני לא באמת סביבתית אם אני לא מכירה את כל המקומות השווים האלה שנמצאים ממש ליד הבית שלנו. היית גבר גבר וגם לעשות "צחוקים", לקחת דברים בקלילות ולהבין את המורכבות. היית בוחר מגיל קטן להתלבש כמו שנכון עבורך, בין אם היה לך שיער ארוך מאוד, פאות מסולסלות, קסקטים, וסט של סבא, כיפת תקוע אחת ויחידה, או גרטל להפריד בין חלקי הגוף כשהיית מתפלל. היית פרטנר לבירה ופיצוחים בסוף ארוחת שבת, משחק לשחק עם אליה כדורגל בשבת בצהריים ומספיק לטייל אח"כ עם החברים. עושה את כל מטלות הבית בזמן, כמו שצריך, עם שמחת חיים.
הייתה לך נשמה גדולה, נעימה, עם המון פשטות. וחוץ מהאישיות המיוחדת שלך והכלים המיוחדים שהיא זכתה להם בעולם, הנעימות והחן, החיוך והנשמה הגדולה, היתה לך התבוננות פשוטה ומיוחדת על החיים. ראית דברים כמו שהם והבנת את המורכבות שלהם. ידעת להגיד מילים ומשפטים בין אם כביקורת ובין אם כהערות בצורה טובה גם אם ישירים. שינית הרבה דברים בבית, בין אם בי, אורח החיים שלי השתנה, ועוד כמה משפטים מאוד מדויקים שאמרת לי מהצד. דברים שאבא ואמא במשך שנים ניסו
בסיום דבריה הקריאה האחות הודעה שנתקבלה מאלחי לפני כשנתיים וחצי: "חשבתי שקיימת מדרגה מחשבתית שאני שואף להגיע אליה וכל המגיע אליה מבין את מקומו בעולם ואת מקומם של הדברים סביבו. ורק אז אגיע לעבודת ה' השלמה, רק אז אני אבין מה קורה פה בכלל. ואז הבנתי, הבנתי שעלי לחיות, פשוט לחיות את החיים, אף פעם לא להגיע להבנה שלמה, כי אף אדם לא הגיע למדרגה הזו. כמו שהרב קוק הטיב לבטא זו ב'חדריו': קיים בכל אחד צימאון פנימי שאין ביכולתנו להרוות, חשיפת הצימאון היא החיים." חיצו' אחי, תודה לך, על זכות להיות אחותך, על 21 שנים האלו שקיבלנו מהאור, מהחן של האישיות שלך, שידעת לחיות את החיים באמת ולהקרין סביבך. ידענו לברך ולהודות, להתפעל מהנשמה הגדולה גם ביום יום עצמו, בחייך, להעריך ולאהוב".