מרים ואלי הקימו את ביתם בכרמיאל ויחד יצרו בית מלא אור ושמחת חיים עם חמשת הילדים שנולדו- הבן הבכור גלעד, בנימין, זהר, לירון ונטלי. מרים היתה ידועה בהכנסת האורחים החמה, תכונה מיוחדת אותה שמרה גם ברגעים קשים. לכל אחד העניקה יחס מיוחד ותשומת לב. תמיד חשבה כיצד לשמח, הכינה טקסים ומסיבות משפחתיות כאשר כל אחד זוכה למאכל אהוב, ברכה וחיבוק חם.
גלעד החל דרכו הצבאית בגולני, ולאחר מכן שירת במילואים כסגן מפקד פלוגת חי"ר.
בקיץ 2006, עמד לקראת סיום לימודי ראיית חשבון באוניברסיטה העברית בירושלים, ועם פרוץ המלחמה המתין בקוצר רוח לגיוסו ללחימה. הוא ראה שליחות בשירות המילואים ויצא לקרב חדור מוטיבציה ומלוא האחריות על פקודיו. ב- י"ד באב 8/8/2006 נפל גלעד בקרב. בן 29 במותו.
עם נפילתו של גלעד נכבה האור בחייה של מרים, כל מה שהיה מוכר ויציב עבר טלטלה איומה. החיים לא היו עוד כתמול שלשום.
הגעגועים של מרים לגלעד לא הרפו ממנה עד יומה האחרון. געגועים עזים של אם לבנה.
בכדי להקל על הכאב נהגה מרים להכחיש את מותו, שגלעד חי ונושם, עסוק מאוד בלימודיו ועל כן אינו יכול לבוא לבקרה.
מרים נלחמה בגבורה במחלת הסרטן שהתגלתה בגופה כשנתיים לאחר נפילתו של גלעד.
יהי זכרה ברוך.