מתוך שיחות וזיכרונות על יושקה ועל התקופה בה פעל (שנים 1939-1948)
מ 21.9.39 יושקה היה מגויס ל'הגנה' במסגרת משטרת היישובים - גדוד גליל עליון
.......
ש. למדת פה ביסוד-המעלה, עם יושקה?
ת. כן, עם יושקה. יושקה היה מאד מפולפל. הוא ידע בעל-פה את ירמיהו, ישעיהו וכל הנביאים שקדמו לו, מלכים. היה מתחיל ב"ויאמר דוד את הקינה הזאת". אז ידע את זה בעל-פה. ו"תתפלל חנה".
ת. כל הפזמונים והמזמורים שמופיעים בתנ"ך הוא ידע בעל-פה.
…..…
ת. …דוגמא אני נותן לך. יושקה רצה ללמוד, רצה להיות …
ש. מה הוא רצה ללמוד?
ת. …הוא רצה להיות מורה, הוא רצה להיות סופר, הוא כתב שירים ורצה להיות משורר. אבל לא היה לו [כסף] ללכת לאוניברסיטה לספרות. לא היה לו תיכון אפילו. הוא לא יכול, לא היו לנו אמצעים. את מבינה? לא היו לנו אמצעים בשביל זה. לא היה לנו שום אמצעים.
…...
ש. אתה חושב שליושקה היה קשר לאדמה מיוחד?
ת. היה לו קשר מיוחד לאדמה מפני שהוא גדל בטבע בתור ילד, והוא עבד בשדה, והוא יצא לשדה והוא נפגש עם כל הציפורים והעשבים והשלבים של הגידול, והוא זרע. עבדו אז ביד, לא עבדו דרך הטרקטור. יש פתגם שאומר: 'עקבות איכר יסדו שדה'. העקבות שהוא הלך את השדות, את כל השדות הוא הלך ברגל, צעד צעד, וכל תלם, צעד צעד, את כל השדות, את כל האדמות הוא הלך ברגליים שלו, ודרך עליהם כל מטר. זה לא כמו שאומרים "רגבים". את כל הרגבים הוא פורר עם הרגליים כשהוא הלך. הוא היה קשור ממש עם הרגליים באדמה. את מבינה את ההבדל? אז חקלאי זה לא היה כמו היום שהוא יושב על הטרקטור עם מיזוג אוויר, עם האזניות, ולא שומע את הציפורים, והוא שומע את הרעש של המנוע במקרה הטוב. שמה היית שומע את הציפורים, היית שומע את החיות, את הבהמות, את הנשימות שלהם כשהם חרשו, כשהם היו עייפים, שהיית הולך אתם בשדה. היית קשור…
ש. באותה תקופה היו גיוסים של ה'הגנה' במושבה?
ת. … היו גיוסים שהתחילו לבוא בסוף שנות השלושים והגיעה עלייה בלתי חוקית. לעלייה הבלתי חוקית אז יושקה גם היה מגויס שמה. הוא היה אחראי על סליקים במושבה. היו הולכים, עוברים את הים [אגם החולה] בצפון, [או] במעברות הירדן. היה קשר עם מבריחים שהבריחו ילדים. לקחו את הילדים על הידיים, הובילו אותם בלילה. הוא היה הולך לילות שלמים. בבוקר הוא היה ישן, לא יצא לעבודה. זה היה בתורנויות, בגיוסים. הוא לא היה היחידי. כל פעם היו לוקחים מישהו אחר. הוא אומר שהוא סחב ילד על הידיים, ילד בן חמש, שש, עד גיל שש, כאלה ילדים לקחו אותם על הידיים, כי אז היה להם קשה ללכת בלילה בקוצים, בסלעים, באבנים. היו צריכים ללכת בשקט בלי לבכות, בלי ליפול. הם היו מסכנים הילדים. הם היו בלי ההורים, הביאו אותם כך.
....…
ש. הייתה גם הברחה דרך המעברים ליד מטולה?
ת. בכל מקום שיכלו להבריח אצלנו - הבריחו דרך האגם, בסירות, ברגל, על המעברות של הירדן. היה צריך לחצות את הירדן, אז היו מקומות שהיו מים רדודים אז היו עוברים שמה.
ש. זה הוא עשה במסגרת של ה'הגנה'?
ת. כן. אחר כך זה לא מספיק שהעבירו אותם עד לפה. פה היו עושים להם הפסקה, נותנים להם לאכול, מלבישים אותם בגדים אחרים. והיו מעבירים אותם ברגל. בראש-פינה הייתה תחנת מכס. לא יכלו לקחת אותם במכוניות. היו מעבירים אותם, עד לפני המכס היו מסיעים אותם, לוקחים קבוצות קטנות בטנדר. היו נוסעים אתם אנשים מהמקום.
ש. מה זה מהמקום?
ת. מהמקום, בחורים. היו אומרים שזה אח שלו מהמושבה שלוקח אותו למשפחה. לא היו תעודות. היו אז שוטרים ערבים, … והיו שוטרים יהודים. היו מבריחים אותם, מעבירים אותם בדרכים. כשהיו באים לפני המכס שהיו שם קצינים בריטים ושוטרים בריטים שהם היו משגיחים שלא יבריחו בלתי לגאלית, קראו להם, מהגרים בלתי לגאליים. אז היו מבריחים אותם בדרכי עפר. לקחו אותם על הידיים, את הילדים, והלכו מסביב בדרכים עוקפות. שמה המכוניות המשיכו, ושמה העלו אותם, נפגשו, ולקחו אותם הלאה. כך העבירו אותם לצפת, ומצפת העבירו אותם לחיפה, ומחיפה העבירו אותם הלאה. וככה פיזרו אותם בכל הארץ. אבל החליפו להם את הבגדים, נתנו להם בגדים במשקים ובמקום מהסוכנות, שהם לא יבואו עם בגדים מחו"ל.
ש. אתה אומר שיושקה עסק בזה?
ת. כן. היה עוד מצב שהייתה פה גם התיישבות כזאת שתפסו מקומות. נלחמו עם ההעפלה … ביריה, למשל, הייתה התיישבות בלתי לגאלית ..היו מאחזים כאלה שהיה אסור להתיישב. זה היה נוגד את החוק המנדטורי. היה 'חומה ומגדל' כזה. [הוא] היה בביריה. היו מתיישבים בביריה. לקחו ילדים ולקחו אנשים שבאו בלתי לגאלי והושיבו אותם שמה, והוציאו להם תעודות של הסוכנות.
ש. הוא עלה לביריה להתיישבות?
ת. אז סחבו את הילדים וסחבו אוכל. [בחורים מיסוד המעלה כמו יושקה] הם היו מקשרים. לא היה כביש להגיע לשם. בקושי יכלו להגיע לשם, זה בין ההרים. היו מחסומים.
הממשלה הבריטית התנגדו לזה. הם הלכו בכל מיני דרכים אחרות והבריחו את הילדים לביריה, שמה שמרו עליהם. אלה שבאו בלתי לגאליים היו סוחבים אותם על הידיים. והוא מספר שיונה היה הולך, הוא היה חזק כזה. שני הילדים הוא לקח על הידיים. הלכו ברגל עשרה קילומטר עם שני ילדים על הידיים. וגם הוא אמר שנתנו להם סוכריות לילדים שישתקו, ומים. הורידו אותם והם נחו, הלכו קצת ברגל.
ש. בלילות?
ת. בחושך, כן, בלילות ירח, בלילות חשוכים. איך שבאו, מה יכלו לעשות. ככה העלו את העלייה. אחר כך חילקו אותם בקיבוצים. לאו דווקא פה בסביבה. גם פה בסביבה. אבל פה כמה יכלו לחלק? הביאו לשם ומשם חילקו אותם לבתי ילדים וטיפלו להם. הסוכנות שילמה לקיבוצים כסף שיחזיקו את הילדים. כך החזיקו אותם. אחר כך לימדו אותם בבית ספר וטיפלו בהם. זה לא היה קל לילדים, זה לא היה קל לאנשים. אבל ככה זה, כולם נתנו כתף.
ש. בתקופת ההעפלה הוא היה עסוק, יושקה, גם בהעפלה בלתי חוקית, במעברות הירדן ודרך האגם וההברחה?
ת. כן, בתוך הארץ בהברחה. אחר כך היו סליקים עם נשק. אז הוא היה אחראי גם על הסליקים. היו מסמנים מקום, חלקה, בדרך כלל חלקה ציבורית. היו חופרים שמה בור. היו מכלים כאלה אטומים. היו שמים את הנשק בתוך המכל הזה, קוברים אותו באדמה בעומק שהפתח שלו היה קרוב למטר מתחת לפני האדמה. על מנת שלא ימצאו את זה אז היו חורשים את כל השטח. בלילה אתה שומע טרקטור חורש בלילה. מה פתאום חורשים שם עם טרקטור? היה טרקטור כזה שהיום כבר במוזיאון. חרשו עם טרקטור את השטח.
ש. מאיפה היה הנשק?
ת. השיגו נשק ב'הגנה'. הייתה מגבית והיה הסוכנות וקנו נשק.
ש. מי קנה את זה במושבה?
ת. ועד המושבה. ה'הגנה', איחוד של ה'הגנה', זה היה מסונף. אחר כך היה נשק שהבריחו מחו"ל.
ש. ועד המושבה עבד עם ה'הגנה'?
ת. כן, כולם היו מסונפים. היה קצין ביטחון של ה'הגנה'. אותו קצין ביטחון של ה'הגנה' הוא היה גפיר גם כן, הוא קיבל את המשכורת מהממשלה הבריטית. …
ש. הם הביאו נשק למושבה והחביאו אותו בסליקים?
ת. החביאו אותו בסליקים ובכל מיני מקומות. אבל מה, אחרי שהיה איזה פאשלה, איזה משהו, אז היו צריכים להעביר אותו. אחר כך היו צריכים להוציא אותו ולטפל בו שלא יחליד, לראות מה המצב שלו. ואת התחמושת החזיקו במקום אחר. כל מיני מצבים כאלה. היו באים, לפעמים היו מחליפים, מעבירים ממקום למקום. כל מיני דברים. וזה היה סגור בסודות, ולא כל אחד ידע. אם הוא עבד והוא הפסיק, ומישהו אחר, שההוא לא ידע, אז הוא לקח את הנשק והחביא אותו בסליק אחר. שאם יקרה משהו או מה אז הוא כבר לא יודע. הוא היה יכול להגיד: "שמה היה, יותר אני לא יודע."
ש. אבא שלך ידע על כל הפעילות הזאת?
ת. בטח שהוא ידע.
ש. כולם במושבה ידעו?
ת. ידעו, אבל פרטים לא סיפרו.