רחלי
"לא יודעת איך להתחיל
מה לרשום ומה להסביר
אוהבת אותך עוזבת אותך
אין לי אויר"
תמיד אמרת שיש לי יכולת כתיבה מדהימה ואני אין לי מה לכתוב.
תמיד אמרת שאת אוהבת את החוזק שבי ואני כל כך חלשה.
אמרת שאני כל כך החלטית ואני אובדת עצות.
טענת שאני יכולה להתגבר על הכל ואני פשוט לא מסוגלת.
אני מנסה לרשום לך פה את מה שיש לי בלב והעט כל הזמן עוצרת.
אני רוצה לרשום שאני כואבת ומתגעגעת ומצטערת כל הזמן שיכולנו להיות ביחד ופספסנו. אבל כל אות נוספת שאני רושמת נותנת תוקף לעובדה שאת לא פה, כל כך קשה לי עם העובדה הזו לקבל ולהאמין.
רצית פעם לבוא איתי לקבר של אבא שלי כדי שאני אבכה ואת תהיי לידי ואני לא הסכמתי ועכשיו אני בוכה ומאוד רוצה שתהיי לידי, אבל ...
אני מסתכלת אצלך בבית על כל האנשים שבאו לחלוק לך כבוד ולנחם את המשפחה, את חלקם אני לא מכירה. ניסיתי לדמיין מה את היית עושה פה וראיתי אותך מגישה להם לשתות ומנגבת להם את העיניים. כמו תמיד עוזרת לכולם ומצליחה בלי להתכוון להיות במרכז.
אני כל כך מתגעגעת אלייך ורוצה אותך בחזרה ויודעת שאני לא יכולה לקבל.
אני מפחדת לגעת במצבה שלך ולגלות שהיא קרה. אני מקווה שתסלחי לי אם אני לא אבקר הרבה בקבר, זה לא אומר ששכחתי או שפחות כואב, פשוט אני רוצה לזכור אותך כמו שהיית תמיד, יפה, מחייכת, נתקעת בכל עמוד חשמל אפשרי, תמיד אני אזכור אותך בלב. האובדן כל כך מוחשי שאני לא צריכה אבן קרה שתמחיש לי יותר. החיוך שלך ניבט אלי מכל אדם אהוב שאני רואה.
אני מקווה שטוב לך למעלה ומתנחמת בעובדה שהיית מאושרת בזמן האחרון. תשמרי על המשפחה שלך מלמעלה, אני אנחם אותם מלמטה.
אוהבת אותך פרח
יהי זכרך ברוך.
ויקי