טוראי אברהם המאירי ז"ל

20.2.65

קימה בבוקר חורף

א
שחור הליל עוד קוטף היקום
והזמן הדוהר, מאיץ כבר לקום.
קר, ואתה רועד מצינה,
כולך כעס ומלא טינה.
מציץ לחדר האחר
שם אחיך ישן ונוחר
והינך מקנא.
ב
אתה פושט הפיג'מה והבגדים לובש
והמרירות שבליבך הינך כובש
חושב על זמנים טובים יותר
וכך את בעיותך שותה,
חרש במטבח אתה שותה כוס קפה,
אוכל פרוסת לחם ודבר מאפה;
שם בילקוט פרוסה ותפוח
ורץ לתחנת אגד, רץ כמו רוח.