ארבעת עמודי עולמו
קשה לכתוב על האח האהוב, על האח שנלקח, חובה לכתוב על האח החלוץ שנפל.
לכן לא הערכה אלא רגשות נמסור: רגשות לבבות כואבים.
האדם, האמת, העם והארץ - ארבעת אלה היו עולמו של משה זלמן, בכולם האמין, בעד כולם לחם, "חרות ותחיה" קרא לאגודת הנוער, אשר יסד בעיירתו, ולסיסמה זו נשאר נאמן, למען שאיפותיו הקריב ומסר את הכל, הוא הקריב קורבן גדול, לא קורבן רגע של "גבורה" ומעשה רב, אלא קורבן של עבודה אפורה יום יומית, במשך שלוש עשרה שנים רצופות, בחינת - "אדם כי ימות באוהל" - באוהל שאיפותיו.
מאז ומעולם ידעו היהודים, כי על ל"ו צדיקים נסתרים קים העולם ומאז החל בנין הארץ, קיבלו קדושים אלה את השם "חלוצים" אחד מהם היה משה זלמן, אש תמיד בערה בבחור הישיבה הצנום וקרנה מתוכו. פני משה זלמן קרנו תמיד באהבה וחסד לכל אדם. טוב ומיטיב היה לפרט ולכלל. בן טוב ומסור לבית, וכן טוב ונאמן לעם. אח אוהב ומלטף, חבר, מורה, מעודד, ראשון , אמיץ ולא נפחד מפני המוות ואף לא מפני החיים.
שלוש עשרה שנה ריוה את האדמה בזיעתו ובשנה הארבע עשרה ריוה אותה מדמו
זמן מועט לפני הרצחו אמר משה זלמן: "תחית העם תקום, אולם אני לא אראנה". משה זלמן! העם יקום ואתה תראה זאת. כי רק אז תהא תקומתו תקומה. אם רוחך - רוח החלוץ - תרחף עליה.
אחיו