מעזבונו של משה-זלמן בן-ששון ז"ל
העבודה העברית במושבות הגליל התחתון
(מתוך נאומו בכינוס-הנוער הגלילי בסג'רה בשנת תרצ"ד).
כאן, בבית הזה - בית היוצר של תנועת העבודה - נזרעו הגרעינים הראשונים של תנועת העבודה המגשימה את הציונות. כאן התחיל קומץ אנשים, בתנאים קשים ובתוך סביבה מתנכרת, ביצירת עם עובד עברי. הבית הזה שמם וחרב כעת, אבל התנועה נוצרה כאן, גדלה, התרחבה והסתעפה כדי רבבות עובדים עברים בכפר ובעיר, בחקלאות ובתעשיה, והגיעה לידי כך, שרובו המכריע של הישוב העברי מסר לה יפוי-כוח לדבר בשמו בקונגרס הציוני, ורבע מליון ציונים התכנסו סביבה בכל תפוצות הגולה.
נוער הגליל יוכל לפעול ולהתפתח רק מתוך קשר עם תנועה גדולה, ותנועה כזו יש בשבילו רק אחת - תנועת-העבודה. הגליל פיגר בהרבה אחרי ההתפתחות המשקית והכלכלית של הארץ. הגיעה השעה והאפשרות שיתנער ויתפוס את מקומו בבנין הארץ. אך זאת ייעשה אם רק יישמר התנאי העיקרי להגשמת הציונות - העבודה העברית בשבילנו - ובשביל תנועת העבודה; שני המושגים האלה, הציונות והעבודה העברית, הם שמות נרדפים; ואיננו יכולים להבין, איך אפשר לדבר על ציונות בלי עבודה עברית. אך עובדה היא, שלא רק אז - לפני שלושים שנה - היו יושבי הבית הזה בודדים ובלתי מובנים בקרב הישוב, כי אם גם כעת בודדת תנועת העבודה בדרישתה ובמלחמתה לעבודה העברית. עוד יש גם כיום בישוב אנשים נכבדים ונשואי פנים, המתנכרים לעבודה העברית, והם מוסיפים לעמוד בראש מוסדות ישוביים, ומוצאים אהבה ותמיכה בכל אותה החזית הגדולה והרחבה שהוקמה נגד הפועל העברי והסתדרותו, ורק מעטים ויחידי סגולה הם היוצאים מכלל זה. הגליל העברי לא ייבנה ולא יהיה עברי, אם לא ישמור על העבודה העברית ולא ישנה את צורת המשק וכיוונו, למען יוכל לקיים מצוה זו.
עבודה עברית בגליל פירושה עבודה עצמית, כי לא יוכל המשק להתקים, אם יהיה מבוסס על עבודה שכירה יקרה - והוא יפול בנופלים. רק העבודה העצמית - אולי בצרוף עבודה שכירה מועטה - היא אשר תוכל לקיים את המשק המעורב בגליל. "מחזור זרעים", עבוד רציונלי, גיוון המשק, חיפוש מים, מכניזציה וכו', כל אלה הינם, בגליל, לא מושגים טכניים חקלאיים בלבד. וכל הנלחם לעבודה העברית - נלחם לדברים אלה, והמתנגדים - מתנגדים לכל אלה.
ההתישבות העובדת באה לכלל מסקנות אלה כבר מזמן - ואחרנו. אך "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא". כניסתו של הגליל לשורת מושבות העבודה, החזירה לו את כבודו הראשון ונתנה לו דחיפה להתפתחות, גם הביאה לידי הבראתן הרוחנית של המושבות, ובעיקר - של הנוער. הנוער נקשר יותר ויותר למקום. באשר הוא רואה את עצמו בר-ערך במשק, כך שאי אפשר להחליפו במוחמד במחיר גרושים אחדים. הנוער חדל להיות מיותר בבית. העבודה העברית בגליל, בשעה זו, הוא דבר אשר בא מלמעלה. פרי מאמציהם של יחידים בעזרתה של הפיק"א; ומעטים התומכים בה הנושאים בעול. רוב אכרי הגליל אדישים לשאלה זו - אולי מקוצר רוח ומעבודה קשה - ומקצתם גם מתנגדים. העבודה העברית לא תשתרש ולא תתפתח בגליל, אם לא יהיה לה נושא, אשר ילחם לה ויצעידה קדימה, והנוער ראוי וישר לפי כל הגורמים, הן לפי הצורך והן לפי היכולת; הוא הנושא! ובזה ייבחן, אם יש בכוחו להיות גורם משפיע בחיי הגליל.
זאת ועוד אחרת. הנוער צריך לראות גם את עתידו ואת עתיד הגליל כולו בעבודה. הוא צריך להילחם בהלך-רוח של הפרדסנות ובספיקולציה. לפתח המים חטאת רובץ, וכבר מעריך כל אכר את אדמותיו לפי זה, אם אפשר "לעשות פרדס" עליהן או לחלקן למגרשים. אך הארץ - ועל אחת כמה וכמה הגליל - לא תיהפך כולה לפרדס אחד (מובן שאין בדברי כל התנגדות למטעי הדר לא גדולים במסגרת המשק המעורב) ואדמת הגליל לא תחולק כולה למגרשים. הלך-רוח של ספיקולציה הוא מסוכן עד למאד ליציבותו של הישוב בגליל וליחסו לעבודה.
הנוער - הוא שצריך לעמוד בפרץ ולא להיגרר אחרי הלך רוח-זה. רבות כיום התנועות האורבות לנפש הנוער, מהן גם כאלו, אשר רוממות הלאומיות בפיהן - וחרב הבריונות בידיהן. אך לאומיותו של נוער תיבחן רק בזה: אם יטיל על שכמו את התפקיד הקשה של שמירת המסורת הגלילית, החיאתו-והתפתחותו הכלכלית והרוחנית של הגליל.