אלבום תמונות
עמוס - חבר מן הצבא:
אבי,
אני מעדיף לכתוב לך מכתב מאשר לדבר על משהו שאיננו. אולי אני צעיר ותם. אולי פוחד ממילים שיוצאות, תמיד, שונה ממה שמרגישים. במיוחד אותן שברי זכרון שכל אחד נושא, בנפרד, לעצמו, כמצבות קטנות של החיים.
אולי איני בוגר מספיק, כדי להבין שאתה לא פה. לומר את האמת אני נבוך, כי אם תבוא מחר ותדפוק לי על הדלת בחיוך קונדסי בטוח שברגע הראשון זה יראה לי מובן מאליו.
איני רוצה לזרות מלח על פצעים פתוחים, אתה חי אצל הרבה אנשים בזכרון, ואצלי עם כל התעלולים שעוללת לי, כששכבנו מיטה ליד מיטה בנועיימה, או כשהיינו מתווכחים על שטויות בלהט כמו שרק ג'ינג'ים יכולים, ופרצופנו המנומשים סמוקים כסלק.
לעזאזל המכתב הזה יוצא לי קשה, אולי אני בורח מדברים, חי לי כרגע במקום אחר עובד בביטחון ולומד אמנות, העבודה שגרתית ומשעממת כמו כל עבודה אחרת.
מנסה להבין מה רוצה מעצמי, בכלל, בחיים האלה.
ואילו אתה לא נמצא כאן אפילו, בכדי לבטל במחי-יד את שגיונותי.