מכתב לנופל ברמה.
לאברהמיק, אחי יקרי עליך השלום.
עד כה כתבת אתה אלינו מיבנאל לירושלים ומיחידתך הצבאית בחזית החמה אלינו האזרחים השלוים שבעורף. רק עתה שמתי לב לעובדה שעד כה כמעט ולא עניתי לך בכתב. כן רק עכשיו... ובכלל, עתה משנותרו לנו ממך רק הזכרונות אני מתחיל לשים לב לדברים שלא נתתי לבי להם עד כה. ולא אני בלבד, כולנו דומים בכך. שוחחנו פנים אל פנים, נועצת, בקשת עידוד, הכונה, והשתדלתי לתיתם לך. אולם מעולם לא נתן לי להביע את רגשותי כלפיך בפניך.
וכי כיצד היית מגיב לו חבקתיך לפתע בסערת רגשותי, או אם הייתי אומר לך כמה אהבתיך, אתה המופנם הדוחה רגשנות ראותנית היית אומר בודאי שהשתגעתי או חושב בתובך מה קרה לו לאחי הבכור שככה עשה? אפילו אמא שכה כמיהה לחבקך ולאמצך בבואך הביתה לא העיזה לעשות זאת בידעה עד כמה לא רצית בכך.
משך כל חייך הקצרים השתדלתי להמריצך להצטיין בלימודיך להצליח בעבודתך ולהשיג את המטרות שהצבת לך. אכן הלכת מחיל אל חיל בכוחות עצמך ואולם בשל כך לא נמצאה לי העת להביע בפניך את הערכתי לכך ואת גאותי בך. צר לי לעשות זאת עתה בהספד...
פעם גערת בי - בעולם אכזרי וקשה זה כיצד אין אתם שומרים על הנכס של קשרי ויחסי משפחתנו העניפה? ואכן שקדת על פתוח קשרים אלה ואף בחופשותיך הקצרות בצבא מצאת פנאי לקפוץ ולבקר קרובים בקצוי הארץ. נפגשנו במפתיע בעת שירותי במילואים במחצית השנה לפני נפלך. מן המפקדה הודיעוני ששולחים תחת פיקודי שני ג'יפים עם "חברה טובים" מהסיירת. בחשכה פקדתי את הכח שיצא למארבים וקראתי בשמות אנשי, לאחר מכן בקשתי מאנשי הסיירת שעמדו בחושך את שמותיהם והאחרון שבהם קרא - "אברהם המאירי"...
אחי שלי, תמיד אהבת להפתיע בביקורי פתע בבית, אצלנו בירושלים, ובמתן מתנות מקוריות. זכורני איך הופתעו ידידותיך בסימנר בית הכרם בירושלים כשהופעת אצלן באחת מחופשותיך עם עוגה כמתנה בידיך. איזה חיל אחר היה מביא עוגה כמתנה בחופשתו?
למחרת פגישתנו בערב, חפשתיך במחנה והוציאוך ממסדר למעני, - נדהמתי. הזה אחי הקטן-הנער? לפני ניצבת - גבר צעיר, גבוה ממני, כה שוקט, מחייך ואיתן, ודמותך זו היא שנותרה חקוקה בי עד היום.
בימים הבאים נפגשנו חדירות ושוחחנו רבות חרף העומס הרב של העבודה המבצעית שהוטלה על כתפיך הצעירות וכתפי עמיתיך.
ספרת לי בגילוי לב כיצד חששת עם גיוסך איך תתנהג תחת אש, בתקרית. לאחר שהוצאת הבטחה מפי שלא לספר להורים ספרת בגאוה כיצד יצאת לסיור עם עמיתיך בג'יפ וירדת לבדך לבחון חפץ חשוד, משהתרחקת מהג'יפ נפתחה עליך אש מעבר לנהר וכה שמחת לגלות בתוכך קור רוח שסייע לך לתפוס עמדה ולהשיב אש עד ליחלצך ללא פגיעה ע"י חבריך, אותה תקרית הגבירה את בטחונך העצמי ושלותך. חרף זאת הופתעתי בהמשך שיחותינו להוכח שבגוף הגבר המשוחח עמי - מצויה נשמת נער תמים שתהליך התבגרותו המהיר מדי, משאיר בו צלקות שלא בנקל תמחקנה.