בן ד"ר פרץ (פריץ) ורוזה. נולד ביום ב' בשבט תר"ץ (1.2.1930) בברסלוי שבגרמניה. עלה לארץ עם הוריו בגיל שלוש. למד בבית-הספר היסודי ביבנאל, אשר לשם עברו ההורים בהיותו בן י"א. התעניין בחקלאות ובזמנו הפנוי אהב לעבוד בגן. בגיל י"ד נכנס לבית-הספר למלאכה על שם טיץ, אשר ביגור ולמד את מקצוע הנגרות. בכל אשר נמצא נתחבב על כל יודעיו בגלל רוחו העליזה, מזגו הטוב וזקיפות קומתו.
מגיל צעיר אהב לטייל בארץ ולא החמיץ שום הזדמנות להכירה. בימים ההם היה משתתף באימוני ה"הגנה" וכתום לימודיו בבית-הספר המקצועי נעשה נוטר ביבנאל. בימי מלחמת הקוממיות נשלח יחד עם חבריו להגן על הכביש שליד לוביה הערבית ואז נפצע ברגלו.
גם בשכבו בבית-החולים היה מרומם את רוח חבריו לחדר. לפני הרפא הפצע כליל נמצא שוב במערכות המגינים ובימי ההתקפה על לוביה לא הסכים להישאר במושבה, עד שאביו, כרופא, נאלץ לאשר לו בתעודה, כי הוא מסוגל להשתתף בקרבות. כשהוזעקה תגבורת מיבנאל לסג'רה הוכיח צבי את עוז רוחו ולחם מתוך גבורת נפש.
לאחר מכן שירת כנהג והיה בין מספקי המזון והתחמושת לקוי החזית בנגב, בעצם התקפותיהם של המצרים על עורקי התחבורה העיקריים. יחד עם אומץ לבו בקרב, לא שכח גם את חובת הלבבות להוריו וכתום הקרבות העזים בסביבות רפיח נהג במכוניתו לילה תמים ובא הביתה, יחד עם כמה חברים, כדי להרגיע את ההורים. לרגל תפקידו היה מן הראשונים שהגיעו לחוף אילת אך זמן מועט לאחר מכן הועברה חטיבתו לגליל המערבי. מאז היה מרבה לבקר בבית.
רצה לחזור למקצועו והתחיל להקים לעצמו נגריה קטנה. בראשית ינואר 1950 הגיע זמן שחרורו מן הצבא (החל בראשית פברואר), אולם הוא לא זכה ליום זה, כי ימים מספר לפני בואו, ביום ד' בשבט תש"י (22.1.1950), נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות בבית גן.