טוראי מאיר פינקלשטיין ז"ל

ברכה משנת 1943
קצרות

"זכרונות מימים עברו, ותקוה לעתיד, מלווים אותנו בשעה שהתאספנו פה להפרד מחברינו הראשונים היוצאים להתישבות. בסקרנו את עברנו ובדברנו על עתידנו, בעל כורחי הנני נזכר בפואימה הכבירה של שמעונוביץ, "המצבה". זכורני, בקראי פואימה זו בהכשרה, אפפה אותי איזו חרדה וגם שמחה בפימית, עם חזון ותקווה בלב לימים יבואו, לימים שחיכינו להם זה עידן ועידנים - ואשר הנה סוף סוף הגיעו.
אין ברצוני לעמוד פה על שרשרת הרעיונות הכבירים הטמונים בשירה זו, אשר במידה לא מועטה נתנו דחיפה להתישבות ולבנין הארץ. אעמוד רק על רעיון ההאחזות בקרקע וההשתרשות בארץ. כמה רגשות של בני אדם, צפיה, געגועים ותקוה, קשר והתמסרות, הקרבה עצמית וחיבה לארץ- נושא בו רעיון זה! מה רבים הם הזיעה והעמל, המרץ והכח שמוסר האדם למטרה נעלה זו!
ומשום זה חשוב לנו הרעיון, ההופך אצלנו עכשיו להגשמה בפועל ממש. סיסמתנו העיקרית כעת צריה להיות: העורף למען החזית. סיסמא זו צריכה ללבוש אצלנו עור וגידים, היא צריכה לההפך לנחלת הכלל, כי גם אנו נחלקים כעת לעורף ולחזית. והלואי שנדע לעמוד במבחן.