מה מוזרה המחשבה שאינך עוד בחיים. לא ניתן להאמין ששוב לא נראה אותך בטיולי יום יום עם ילדיך שכה אהבת אותם. ולא נוסיף לראותך מתרוצץ במשק, עמוס דאגות בחיי יום יום האפורים.
ודאי לא תארת לעצמך כי עמל שנים - משק - שהיית בין בוניו וכה אהבת - ילך ויחרב תוך ימים ספורים. מה חרד היית לכל דבר קטן שנוצר במשק והוסיף לעוצמתו ולהתפתחותו. האמנם אין לכוחות ההרס כל שליטה בנו, כי אכן קרוב היה ללבך כל נטע רך וכל שתיל שנשתל באדמתנו.
20 שנה מאז הכרתיו. לראשונה בבית הספר "תרבות" כאחד התלמידים השקדנים. אהב במיוחד את השפה העברית שהרבה להקנותה גם בארץ לחברים ולעולים החדשים.
לקן השומר הצעיר נכנס בהיותו בוגר והוא אז כבר עובד בבית חרושת לזכוכית, מקום, בו הוכשר הכשרה ראשונה כפועל.
עם בואו להכשרה לקיבוץ בלובלין אינו בבחינת "ירוק". נשלח למקומות עבודה הקשים לשם כיבושם. מה מאושר היה עם שובו בערב הביתה ועוד "עמדה" חדשה נכבשה, הודות לעמלו.
עם פרוץ המלחמה עולה ארצה, מצטרף לקיבוץ ואף כאן מסור ונאמן כדרכו, מוסיף לבנין ויצירה. הוא היה עקשן במובנה הטוב שבמלה, דברים שנראו לו כצודקים - הגן עליהם בתוקף, מעורה בחיי הקיבוץ ומתענין בדברים קטנים כגדולים; בשבילו אינה חשובה ההחלטה המתקבלת - אלא ביצועה המדוקדק ובזמן.
מטבעו לא היה איש צבא - כי אם איש העבודה והמשק וכך עד יומו האחרון. עם התחלת ההתקפה המצרית הפך אף הוא חייל ומקומו בעמדה מס' 9 ליד שער הכניסה למשק.
ביום השני להתקפה, ב-20 למאי, לפנות ערב, מצא את מותו מפגיעה ישירה של פגז האויב. יהי זכרו ברוך!
יצחק ולדמן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח