סמ"ר אורן זריף ז"ל

אורן יקר שלנו

איך אפשר לאמר עליך, היית
איך אפשר לחשוב, כי את החיים סיימת.
חדר כה יפה לך ההורים הכינו
ולשחרור שלך כולנו חיכינו.
על איתני הטבע לא הצלחת לגבור,
ובכל זאת נפלת כגבור.
מתינוק חייכן לילדון שחקן
את כולנו לקחת ל"בית-שאן".
גדלת, בגרת, וכל כך התחשלת
השרדות למדת, לצבא התכוננת.
להמשיך במסורת אבות קיווית,
לשרת בגולני כל כך רצית.
צנוע ושתקן, לא דורש דברים
הסתפקת במועט, אושר להורים.
חבר טוב, עוזר ומסייע
לחברה בפלוגה, שותף ורע.
חיל מצטין, אך נחבא אל הכלים
אהוב על כולם, חילים ומפקדים.
היום אתך כולנו בדרכך האחרונה
מרכינים ראש ובוכים בדממה.
למעלה תהייה בין מלאכים
כי לך מגיע להיות רק עם הטובים.
נזכור אותך תמיד צעיר כבן עשרים
נכד, אחין, ואח יקר, ובן אהוב על ההורים.

באהבה רבה
צופי

הכאב

הכאב הוא מילה לעיתים מאמר,
הכאב יש ימים גבוה כמו הר.
אך אם על ראשו, יפול ילד קט
יגרום לעצמו חבורה, פצע קל
יחלוף הכאב כמו כלל לא היה.
כי כאב הוא כמו רוח, כמו סערה.
אך כאב שבלב לחלוף לא יוכל
כי לא ממכה, חבורה הוא נוצר
הכאב שבלב הוא עמוק ונבל,
אהבה אמיתית לגרום לו תוכל,
לקרוע הלב, לשרשר הנשמה,
כי כאב שבלב, הוא כאב אהבה.

ליאת