אבישי ילד שובב, מלא חן, נעים הליכות ונימוסים שיזכר, תמיד בזכות חיוכו הכובש ועיניו הצוחקות. אבישי למד במגמת הספורט בבית הספר וידע לשלב לימודים וכדוריד תוך איזון נכון של השניים. כתלמיד היה חביב על המורים ודאג תמיד להוסיף חיות לשיעורים ולעודד עניין. מבחינה חברתית היה הדבק בין החברים ודאג לחגוג את ימי ההולדת של חברי הכיתה עם כיבוד מרשים והפתעות. בנסיעות למשחקים ובטיולים שמר על מודל גבוה בשירה ובבדיחות ולכל מקום אליו הגיע היה המסמר שכולם סבבו סביבו. עזרה הדדדית הייתה אחת התכונות שהשתדל להעביר לחבריו והיה בעל תושיה שבאה לידי ביטוי למשל בטיול לפאריס כאשר נרדם במטרו ובאחת התחנות התעורר וחשב שצריך לרדת אך היה היחיד שעשה זאת בעוד האחרים ממשיכים בנסיעתם. ובכל זאת הגיע למלון בכוחות עצמו לאחר שהראה לנהג מונית את כרטיס הביקור של המלון בו השתכנו. בתחום הספורטיבי התגלה כמנהיג ונבחר לקפטן הקבוצה בזכות אישיותו. שחקן, שסטה מדרכי הקבוצה שהכתיב נקרא על ידו "לסדר" ונאלץ לפצות את הקבוצה באימון הבא בממתקים. כשחקן התאפיין ברוח לחימה ודירבון החברים ע"י דוגמא אישית שנתן. אפילו פציעות חמודות לא מנעו ממנו להמשיך לשחק. כשהתגייס היה ברור לו שהוא הולך לקרבי ועשה כל מאמץ כדי להגיע לשם ואפילו ויתר על המשך חברותו בנבחרת הכדוריד של קרית מוצקין. שאיפתו הייתה לסיים קורס קצינים, דבר שנבצר ממנו עקב האסון.
יגאל גושן מחנכו ומאמנו.