אלבום תמונות
שם המבצע: תעסוקה מבצעית
תאריך: 1969-1970
אזור: חרמון
מטרה: השתלטות על הרכס על מנת שניתן יהיה לחלוש על ה"פתחלנד וחיסול מחבלים
כוחות משתתפים: גדוד "הבוקעים הראשון", גדוד "גדעון"
הר דב (ג'בל רוס) הינו הרכס המערבי של החרמון הישראלי. ההר מלא בנופים פראיים, צמחיה עשירה ומגוונת ובעלי חיים לרוב. פירוש השם ג'בל רוס הוא הר הראשים, הר השיאים. רק כשאתה נמצא למרגלותיו, בקירבת ואדי עסל, אתה מבין מדוע ניתן לו השם הזה: הגוש ההררי כולו מבליט שיאים אל קוו הרקיע הנמוך.
הר דב חולש על איזור שנודע בכינוייו: "פתחלנד". איזור זה משתרע על מרחב של 30 ק"מ מדרום לצפון, ו-20 ק"מ ממזרח למערב. גבולותיו: ישראל בדרום; נהר החצבאני ממערב; העיירה חצביא מצפון, וגבול ישראל-סוריה ממזרח, על גבי רכס ג'בל רוס. האיזור ברובו הררי ומסולע. הכפרים שבו שוכנים לאורך כבישים, וסביבותיהם מכוסות במטעי פרי ובחורשות. הגבעות תלולות ובהן מערות. האיזור הגבוה ביותר, והשולט על חלק גדול מן "הפתחלנד" משתרע לאורך הרכס רמתא-ג'בל סומק וג'בל רוס. רכס זה מצוי בחלקו בתחום החרמון שבמדינת ישראל.
איזור ה"פתחלנד" שרץ מחבלים, אשר יצאו ממנו לתחומה של ישראל כדי לבצע פיגועים וכדי לחבל בעבודת החקלאות של הישובים הסמוכים. בעקבות ריבוי הפעולות האלה, הוטל על חטיבת 'גולני' להשתלט על רכס ג'בל רוס, כדי שניתן יהיה לחלוש על ה"פתחלנד" ולחסל את מאורות המחבלים. שם הפעולה: "מבצע פלצור".
ההכנות הממשיות לפשיטה החלו שלושה ימים לפני יום ה"ע". בין היתר צויידו החיילים, פרט לכמויות גדולות של תחמושת, במזון מיוחד שכלל פירות מיובשים ובשתי מימיות. כל זאת בשל כך, שהפשיטה עמדה להתבצע בגבהים שלא הורגלו בהם.
ב-3 בדצמבר 1969, העלו אוטובוסים את לוחמי החטיבה לרכבל התחתון בחרמון, ומשם החלה התנועה הרגלית לכיוון הרכס. היתה זו פעולה קשה מבחינת ציר התנועה. השטח היה קשה ביותר ומפקדי הכוח לא ידעו היכן ממוקמים המחבלים. ליל העלטה היקשה עוד יותר את איתור היעדים.
כמה עשרות חיילי גדוד "הבוקעים הראשון" ובראשם המג"ד, דוד, התקדמו בדרך לא-דרך וחלקם ביצע שתי חסימות לבידוד איזור הפעולה. הכוח הגיע לרכס שלפני הגלישה ליעדים בסביבות השעה שש בבוקר. אור ראשון החל עולה, כשהוא מבטל אט אט את גורם ההפתעה. ואכן, המחבלים הבחינו בחיילים המתקדמים, ולפתע נפתחה אש תופת מכל הכיוונים. שניים מחיילי הכוח נפצעו. עתה החלה לחימה עיקשת, עתים פנים אל פנים. הכוח התפצל במהירות לשלושה זרועות, כאשר כל אחד מהם נותן חיפוי לעצמו: 16 איש בפיקוד ציון; 19 איש בפיקוד שלמה; ו-15 איש בפיקודו של דני. במהלך ההסתערות קדימה, נפצעו כמה חיילים נוספים. משך כשעתיים ארכה הלחימה, עד שחיילי החטיבה הכריעו אח הקרב, שרפו את אוהלי היעד ונטלו שלל נשק ותחמושת. במהלך הקרב נע רופא היחידה, מיכאל אטלס, מסלע לסלע, והושיט עזרה לנפגעים תוך כדי סיכון חייו. על פועלו ב"מבצע פלצור" הוענק לאטלס ציון לשבח על-ידי הרמטכ"ל.
לקחים רבים נלמדו בג'בל רוס לקראת יעדים אחרים שהיו בתיכנון. היו בקרב הזה בעיות של איבוד נוזלים והיעדר חמצן בגלל הגובה הרב; היתה בעיית מזון - הלוחמים איבדו קלוריות רבות תוך כדי ההתקדמות הרגלית, ולמעשה הגיעו לאיזור הפעולה באפיסת כוחות, כשהם רעבים וצמאים. גם הקור העז ששרר אותה עת - היקשה.
'גולני' איבטחה מעתה את פיסגת ג'בל רוס והיקשתה על פעולות המחבלים מאיזור ה"פתח לנד". המוצבים שעל ההר איימו על תנועת המחבלים בשטח ועל עצם קיומם, וכתוצאה מכך נסוגו המחבלים וריכזו את כוחותיהם באיזור צפוני יותר.
טיהור ה"פתח לנד" עלה לצה"ל ול'גולני' באבידות יקרות. אחד הנופלים היה סגן דב רודברג, יליד קיבוץ עינת, מפקד פלוגה בגדוד "גדעון". ב-9 באוגוסט 1970 נשלח עם יחידתו לתגבר יחידה אחרת שפעלה באיזור החרמון. האחריות על המבצעים באיזור לא הוטלה עליו, והוא יכול היה לשלוח את אנשיו לתפקידים השונים. אולם דובי הרגיש צורך לשאת באחריות למבצעים שחייליו נטלו בהם חלק ולהימצא עמם בביצועם. כאשר הגיע אליו דיווח שאחד מחייליו נפגע בהפגזה, הוא לא הסתפק בפקודה לפנותו, אלא יצא בעצמו דרך השטח המופגז לעבר העמדות הקדמיות, על מנת לוודא אישית את פינוייו המהיר.
בדרכו אל הפצוע נפגע דובי ונהרג. ג'בל רוס משמש מאז מצבה חיה בשמו החדש: "הר דב". הוא לא קיבל עיטור כלשהו, דרגתו לא היתה גבוהה והמעשה שבו מצא את מותו לא נימנה על מעשי הגבורה העילאיים, שנרשמו מעל דפי ההיסטוריה של החטיבה.
הוא היה איש גולני אמיתי, שפעל כפי שפעל גם ביומו האחרון - ברוח טובה, בשקט ובמקצועיות.
'גולני' ניטרלה את פעילות המחבלים מאיזור ה"פתח לנד", והפכה בכך את "הר דב" לסמל. סגן דב רודברג הוא סמל של חטיבת גולני.