שם המבצע: תעסוקה מבצעית
תאריך: 1969
אזור: עמקי הירדן ובית שאן
מטרה: פעילות יזומה בשטח האוייב
כוחות משתתפים: פלס"ר, גדוד "ברק"
ביוזמת המחבלים הפכו איזורי עמק הירדן ועמק בית-שאן לגבול פעיל בשנים שלאחר מלחמת ששת-הימים. בשנת 1969, למשל, היו בגבול זה שמונה הרוגים, מהם שני אזרחים, ו-59 פצועים, מהם 35 אזרחים. כן נגרמו נזקים לרכוש, במיוחד בעיירה בית-שאן. פעילות המחבלים גברה, ובהדרגה הלכה ולבשה אופי אלים יותר: הפגזות על מוצבים וישובים; תקיפת סיורי בוקר של צה"ל; מארבים על כבישים (כביש בית-שאן-טבריה, למשל), ופשיטות לתוך ישובים ממש: חמדיה, מעוז חיים ועוד.
צה"ל הסתפק תחילה בפעולות תגובה שגרתיות, אולם עם התגברות פעילות המחבלים לא היה מנוס מפעילות יזומה בשטח האוייב: צליחת הירדן והירמוך; הנחת מיקושים על נתיבי מחבלים אפשריים; סריקות ליליות של מבנים וחוות חקלאיות בהן היה חשד או הגיע מידע מודיעיני על הימצאות מחבלים, דרך פעולות נרחבות יותר: פשיטות על בסיסי מחבלים ותקיפת מוצבים ירדניים משתפי פעולה עם המחבלים.
את שיא הפעילות של אותה תקופה היוו שלושה מבצעים שהוטלו על חטיבת 'גולני': פשיטה על הכפר הירדני ואדי אל-יבס, בו שהה כוח גדול של מחבלים; פשיטה על מוצב "החרוט" מול אשדות-יעקב, וחבלה ופיצוץ מוחלט של תעלת הע'ור הירדנית. תוצאות פעולות אלה היו טובות, ולאחריהן פסקה כמעט כליל פעילות מחבלים בגיזרה והשתרר שקט באיזור.
ב-4 במאי 1969 הוטל על לוחמי סיירת גולני וגדוד "ברק" לפשוט על הכפר הירדני ואדי אל-יבס, לפוצץ 15 מבנים ולהשמיד את המחבלים שימצאו במקום. בעקבות הורדת הפקודה הוחל בהכנות, אשר כללו אימון הכוח בחציית נהרות ותירגול על מודל, וכן הצבת תצפית מול איזור הצליחה לבדיקת המעברה. כן כללו ההכנות המוקדמות את סגירת הסכר שמצפון לאיזור, דבר שהביא לירידה של כשלושה מטרים במיפלס מי הירדן.
כוח האבטחה יצא לדרכו בליל ה-8 במאי, ולאחר שפילס לו דרך בין קני הסוף, הגיע סמוך לשעה 8 בערב לנהר. הלוחמים תפסו עמדות חיפוי והכינו שלושה נתיבי צליחה לתנועת שלוש סירות גומי. לאחר שהועבר הדיווח: "מעברה מוכנה", נע גם הגוף המבצע והחל חוצה את הירדן. הכוח נע ביחד קילומטר אחד, ואז התפצל ממנו כוח החסימה הדרומי.
בהגיע יתרת הכוח לקרבת הכפר, התפצלו שני כוחות החסימה הצפונית ותפסו אבטחות על הכביש המוביל צפונה ועל דרך המגיעה ממזרח לכפר. בין היתר הם הניחו מוקשים, מסמרי חבלה ומטעני צד.
כשהוא מאובטח באגפיו נכנס הכוח העיקרי לכפר ומצא את רוב בתיו ריקים. התושבים נמלטו על נפשם לאחר פעולת הריכוך של חיל-האוויר והארטילריה במשך כל אותה תקופה. לאחר שאותרו 12 הבתים המתאימים לפיצוץ, פונו מספר תושבים שבכל זאת נשארו במקום, הונחו מטענים ובאחת נמחו המבנים מעל פני השטח.
אותה עת נכנס כוח החסימה הדרומי לדריכות, לאחר שהמח"ט דיווח לו על רכב מתקרב. אנשי החסימה הסתערו על הרכב, מסוג לנדרובר, והנחיתו עליו אש. הרכב נתקע מאחורי אחד הבתים ובתוכו נמצאו שלושה מחבלים, אחר הרוג ושניים גוססים. מאוחר יותר התברר, כי ההרוג היה מפקד גיזרה באירגון מחבלים.
לאחר שפוצצו הבתים התקפלו הכוחות. עתה נורתה אש לעבר כוחותינו וכן הועלו פצצות תאורה באוויר, אולם לוחחי גולני שבו בשלום לבסיסם בלא נפגעים. הושלם מבצע "אסותא 12".
בחודש יולי 1969 הוטל על סיירת גולני לפשוט על מוצב "החרוט". המבצע היה תולדה של תקיפות חוזרות ונשנות על קיבוץ אשדות-יעקב ועל סיורי בוקר של צה"ל שנעו במקביל לנהר הירמוך. מספר אחד הלוחמים: "שלחנו פיתיון של סיור לילה, מתוך כוונה שהמחבלים יפתחו עליו באש. הכוח עצמו כבר חצה את המעבורת בירמוך והמתין לפתיחה באש. עם ההיתקלות - נע הכוח במהירות ליעדו - מוצב "החרוט" הירדני. מוצב זה סייע למחבלים הן במידע מודיעיני והן בסיוע אש לתוך שטחנו".
הכוח של גולני נע דרך מטעי בננות ירדניים, בקרקע בוצית וחלקה. החיילים עברו את תעלת הע'ור בזחילה דרך שני מעבירי מים תת-קרקעיים. זאת, כדי לא לעבור מול המוצב ממש. כשיצאו החיילים ממעברי המים, הבחינו במחבלים כשהם נמלטים מהשטח. הכוח רדף אחריהם, אולם המחבלים הצליחו לחמוק. נראה, כי כמה מהם נפצעו בחילופי האש, שכן בדרך נתגלו כתמי דם.
"עם היציאה ממעביר המים זרקנו מספר רימונים והשתלטנו על עמדה שלא היכרנו אותה. המשכנו להתקדם, והירדנים הרימו בינתיים תאורה ואף החלו להפגיז ולירות לעברנו. הכוח שלנו נע צפונה במקביל לתעלה, בחיפוי ארטילרי וטנקים. עלינו על המוצב עצמו ועל מוצב קטן שהיה לידו".
הכוחות תקפו במקביל. הכוח שהתקדם לעבר המוצב הקטן היה בפיקוד גונזילה מקיבוץ רמת-השופט, והכוח העיקרי בפיקודו של אורי, מ"פ הסיירת. ההסתערות היתה מהירה, אגב הנחתת מכת אש עזה לעבר היעדים. בלחימה זו נהרג רוני שרון מגבת ונפצעו שלושה לוחמים נוספים.
"השתלטנו על המוצב במהירות, פוצצנו שני בונקרים שהיו בו ועוד מבנה בצורת חרוט, שעל שמו נקרא המוצב, טיפלנו בנפגעים והתחלנו בתנועה לאחור. כל זאת תחת הפגזות ארטילריות ירדניות, שלמזלנו היו בלתי מדויקות. כשהגענו לירמוך נתקלנו בקושי לחצות אותו, כי הירדנים טיווחו את איזור המעבורת וגם האירו את האיזור, אולם בלית ברירה אחרת חצינו את הנהר במהירות האפשרית והגענו בשלום לגדה הישראלית".