(דברים שכתב ישעיהו בנפול חברו רפי זילברמן ז"ל. כעבור שבעה ימים נפל גם הוא)
היית לי כעץ געיון, כאלון חסון שלידו ניתן לנשום ולחוש את הכוח והעצמה בו. רפיק יקר, כשראתה עיני את שמך הנתון במזגרת הצבאית השחורה, התמלטה מפי זעקה: האומנם? העין ראתה, אך הלב סירב להאמין. פשוט מיאנתי להאמין כי גם אתה... נשארתי כמעט ערירי מחברי. לפניך שאול וחברי יהושע ואברהם ואחריך לאה ונועם ועוד. וחי אני בתחושה, כי אך המקרה גרם לכך שכיום ואתמול לא הייתי עמכם בהרי ירושלים, אלא בגליל התחתון.
מרבה אני להסתכל בעבר לראותך מחדש רוכב על אופניך לעבודה, משוטט עם שאול ואמי ברחובות ירושלים כשהעתיד "מדבר" אלינו וקורא ללכת לקראתו - מהר יותר. כנראה כבר אז, באותם הימים, כבר חשנו את הזמן הקצוב שנותר לנו עד המלחמה, וזו באה ואתה נזעקת אליה, כי לא הבנת כיצד אפשר להמשיך לחיות את האתמול השגור. אכן היה לך גם אתמול עשיר. חבריך כולם זוכרים אותך כשהיית עדיין נער צעיר מלא תום של אמונה בתנועת השומר הצעיר. איך סחה לי חברה: "רפי היה המצפון של גדודו". וכך בבית הספר התיכון - אחד המוכשרים ביותר בקרב התלמידים, כמעט עילוי במתמטיקה. אך לך, רפי, כבר אז לא היה פנאי לבילוי יקר. עם תום הלימודים הלכת לחטיבת הפלמ"ח והיית לאחד המעולים בקרב חבריך. תל עמל, עין חרוד, גשר א-זיב. וכדרך רבים אז - ללטרון ורפיח, ועם ההפוגה אצת ללימודים ולהשתלמות מקצוע. ושוב בשקידה ובמסירות למופת. וכזה היית רפי.
ואתה, ידידי היקר, אם גם המזל זיכני להשאר אחריך - דע נא כי את דמותך וזכר דמויות החברים שנפלו אשא עמי לכל אשר אלך - בעבודה ובקרב אטילם כתגבורת, כי בשבילי כולכם חיים עדיין ותחיו ואף צועדים על ידי ועמי - כי לולא הרגשה זו אין לדעת, כיצד נמצא הכוח להמשיך. אין דאגה, יקירי, הכוח מצוא ימצא והוא אף יוכפל וישולש, כי לא עתה הזמן לחשבונות של חולשה ורפיון.
ימים יבואו, והמלחמה תהיה מאחרינו. או אז נזכור כולנו את כולכם ונספר לילדים את אגדת חייך וחיי ושאר החברים, כי כולכם הייתם בחייכם ובמותכם אנשים מחנכים, אלופי גבורה וצנע. ועד אז נמשיך להילחם ביתר שאת, כי חשבונכם נשאר פתוח והקרב גדול וקשה. חברי היקר, שבועה נשבע אני לך ולחברים: דמך ודמם נקום ינקם!
ישעיהו פינקנזון
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח