להורים היקרים שלום רב!
הנה כבר במכתבי הראשון יש לי הכבוד להציג לפניכם את מיודעי החדש - המדבר. ואמנם נראה לי, כי בין לילה התהפך אצלנו כל סדר היום. מיושבי כרכים הפכנו להיות שוכני מדבריות - "בידואים יהודים" (לפי חלומו של בן גוריון בדיוק).
רק ימים מספר אנו נמצאים במקום החדש וכל אחד מאתנו מתחיל להבין, כי אין לו אלא להשלים עם מציאות חייו החדשים - להשלים וללכת קדימה. ולכן הולך ומשתפר גם מצב הרוח. אף כשאנו עובדים, אנו עובדים במרץ. היו רגעים שכל אדם זר היה יכול לעמוד ולהשתומם על הטמפרמנט אשר באנשים. כך אנו מתחילים את חיינו החדשים, תוך רצון להתגבר על כאב הפרידה, מתוך תקוה שעל ידי כך יעבור הזמן, יחלוף במהרה.
לאחר שנים זכינו לכך שהדגל העברי ילך אתנו בכל - ואף בכך יש עידוד רב.
הזוכרים אתם את הארץ בה עבדו פעם בני משפחנו עבודה מפרכת? ארץ דשנה היא עתה ושופעת ירק. בכל אשר תפנה זורמים מים ושדות נותנים יבול עצום - ומאידך גיסא, על כל שעל - עוני שחור! עם מדולדל ומנוון, עד אשר יש ובניו מאבדים את צלם האדם...
עברנו את תחנת רחובות, בה ערך לנו היישוב פרידה גדולה, שהשאירה רושם עמוק. המונים באו להיפרד - וביניהם כמעט כל המנהיגים - והפעם הופיעו אלה בשקט, בלי נאומים. "כאחד העם".
שלכם.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח