ישעיהו פינקנזון ז"ל

(מתוך עלון "החושלים" - בן שמן 1940)

...הוא הוסיף לצעוד במשעול אשר על פסגת ההר כשעיניו צופות לעבר האופק ומחפשות בו איזו נקודת אחיזה. זה ימים רבים שהוא מהלך ונודד ממקום למקום ומחפש אחר ישוב אשר בו יוכל להתחיל מחדש את חייו, באשר נשבע בעת עוזבו את בית הוריו לא לחזור אל עדתו הקודמת, אותה העדה אשר רק עול ושעבוד שוכנים בתוכה.
בליל ג' הוא האחרון לפרשת חייו הראשונה של העלם, חלם הלז חלום ובחלומו הוא רואה את עצמו חי בכפר השוכן לרגלי גבעה מוריקה ובתי הכפר זכים ולבנים כשלג וגגותיהם מאדימים את הלובן. ובתוך הבתים שוכנת השכינה היא שכינת הטוהר והשלוה והוא העלם כאחד מבני הכפר יחיה את חייו היפים בו בכפר, אשר כנוה במדבר העושק והגזל ייחשב. ראה איך חבר לחברו פנים יסביר ועוד הרבה מראות ראה העלם באתו ליל, הוא האחרון בלילות נדודיו...
... וכשהקיץ באישון הליל, ראה כי אך חלום חלם ובין לא יבין את פשר החלום ופתרונו. מחשבה התגנבה ללבו של הצעיר על דבר אפשרות קיום כפר כזה והמחשבה הלכה וגברה עד אשר היתה לוודאות גמורה.
תשוקה חזקה תקפתהו להזין עיניו בפלא הזה, לחפש אחרי הכפר הבלתי מודע ואף אם ישכן מאחורי נהר הסמבטיון, הן לא יחסר מאמצים ובלבד להיפטר מסביבת העושק.
והעלם נדד בעולם הגדול, עלה על הרים וירד בגאיות, רבות נטה מדרך המלך והיה נתון לסכנות לסטים ושאר אנשי העולם התחתון. אך הוא המשיך...
ובשבתו ביום מן הימים בצל אחד העצים נזכר בכל אשר עבר עליו. זו הפעם הראשונה אשר ניסה לברר לעצמו את השאיפה אשר בה דבק. היה ברצונו לעבור על הפרשה הראשונה של חייו החדשים והנה תמונה אפורה ניצבה לנגד עיניו: הרבה פעמים שכח על היעוד הגדול אשר קבל על עצמו, במקום ללכת בדרך המלך המובילה לאותו כפר שלו ושקט נטה לנתיבות עקלקלות, ובחשבו כך והיאוש החל להתגנב ללבו...
אך הוא, העלם החזק באפיו וגופו לא נתן שישתלטו עליו רגשות חולפים, והחליט בלבו להמשיך ובכל התנאים להגיע למטרתו, אל הכפר המקווה...


מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח