"אנו מחפשים אותך, משה, ומקומך נפקד
הן כה הורגלנו לראותך בינינו, עלם תמיר נחמד
מתרוצץ במחלקה, עוזר, שם יד
נותן כתף בריאה לשאת עמנו בעול
איש רעים להתרועע חביב על הכל...
בפלוגה ב' במחלקה 3 היית הרוח החיה
מעודד בטפיחה על שכם, מוביל בעשייה
מעלה את המוראל כשהרוח נכאה
והכול בטוב לב, עם חיוך וללא מחאה.
איך פינקת אותנו בשובך מן החופשות.
תרמילך מלא צ'ופרים וידיך הנרגשות
מחלקות לנו מטעמים ממטבחה של אמך,
אף שולפת בקבוק ויסקי ממעמקי תרמילך.
היית לנו דוגמה של חייל מסור,
המקפיד בקנאות על מותר ואסור.
איש ישר-דרך, דובר אמת,
פקוד נאמן וממ-כף למופת.
חודשים בילינו במוצבי הקו.
עייפים, מתוחים, דרוכים תמיד לקרב.
לא כולם הבינו מי האויב מעבר לרצועה
ומה בעצם עושה גולני בארץ השסועה.
אבל לך, שום דבר לא הציק,
התקבלה פקודה - בשבילך זה הספיק.
חייל בנשמה, מסור ונאמן,
לוחם מקצועי בקי ומיומן.
אין פלא שחשבת להיות קצין, עם הזמן.
ואכן, צה"ל הפסיד מפקד מחונן.
זכור גם המקרה שבו קיצרת חופשתך,
הקדמת להתייצב בלבנון, ביחידתך,
וכל זאת כדי לעזור לחבר
שנתקל בבעיה והיה לחוץ להשתחרר.
שבת, ומיד התייצבת במטבח,
מסייע, מבשל, לרגע לא נח.
ועל מצחך לא התיישרו הקמטים
עד שראית את כולנו מבסוטים.
ראשון לכל ביצוע היית, זריז ונלהב.
כמה קינאנו בכשרונותיך, בידי הזהב.
ואין כאן הגזמה, כזה היה המצב,
על כן עצוב, עצוב לנו עכשיו!"