"דני נולד להיות איש גולני", אמרו מפקדיו. "גבר כמוהו אין שוכחים", שחו חבריו. שתי אמרות אלה מבטאות, בעצם, רק חלק מאישיותו ומסכת חייו. דני לא היה איש המעשה בלבד הוא היה איש העשייה. העשייה, נטילת חלק מרכזי בפעילות החברתית - כל אלה היו מרכז בחייו הקצרים. ואם עשייה - הרי בשלמותה. כאשר התגייס דני לצבא שירת אחיו הבכור בהנדסה קרבית והיה מגיע הביתה לעיתים רחוקות, אחת לשלושה - ארבעה חודשים. אפשר שמשום כך הוצב דני ליחידה עורפית. אולם דני לא היה מוכן לקבל זאת. שבוע ימים לאחר ביקש דני ראיון עם מפקד היחידה ודרש העברתו ליחידה קרבית. הוא אף "איים" שאם תדחה בקשתו יגיש קובלנה. ואמנם, הועבר דני ל"גולני", ליחידת נגמש"ים.
דני היה מלא שמחת חיים. דומה שהסתכל על העולם מסביב מתוך ראיה אופטימית. החיוך כמעט לא מש מעל פניו והרוח הטובה לוותה אותו בכל עת. אין פלא שהיה מוקף חברים וחברות, כשהוא נוטל חלק פעיל בכל פעילות חברתית, כולל מסיבות וטיולים. בין תחביביו של דני היה הים - זה שמצד אחד מעורר הרגשה של סיפוק ושביעות רצון, ומצד שני מעורר למאבק תדיר בגליו ומשבריו. חבר נאמן היה ואהוב, גבר שאין שוכחים...