למד בבי"ס עממי בכפר גבירול, לאחר-מכן למד בבי"ס "מיפתן" ברחובות וסיים את לימודיו במחזור ט', שנת תש"ל. היה אחד התלמידים המצטיינים במחזורו, דייקן בהופעתו ובעבודתו, שקט ואהוב על חבריו ומוריו. בשיעורי הגדנ"ע הצטיין במסירותו ובדבקותו במטרה. התנדב ראשון לכל מיבצע. במסעות ובטיולים היה הרוח החיה בקבוצה בארגון ובמצב-רוח. היה תמיד לעזר לחבריו. מימיתו היתה תמיד מלאה ועמדה לרשות חבריו במקרה הצורך.
לאחר שסיים את חוק לימודיו הצטרף לקיבוץ חולתה, שם שהה כשנה. כחודשיים לפני גיוסו לצה"ל עזב את הקיבוץ כדי להכין עצמו לשירות. בחודשיים שלפני הצבא עבד כמנהל עבודה במקצוע המסגרות. התגייס, שירת בחטיבת "גולני" ונפל במלחמת יום הכיפורים במזרעת-בית-ג'ן.
יגאל היה בחור מיוחד שקשה לתארו. אמיץ וקר-רוח, סובלני ונוטה לעזור לזולת. כאשר נמצא בבית הפך הבית חי יותר. הבין ללב כולם, חייך והרנין ליבו של כל אחד. התנדב לכל עבודה וסייע בחינוך אחיו.
זה היה באחד מימי החופש הגדול. יגאל היה בגיל 14 ואני בגיל 11 כאשר החלטנו לנסוע על אופנינו לראות מקרוב בצניחתם של חיילים קרביים, בשטח אמונים סמוך. עשינו את דרכנו בתחרות. נסענו מהר כל כך עד שאיבדתי את השליטה - ונפלתי. יגאל עצר ועזר לי לקום. רגז על שאיבדתי את השליטה, יגאל לא אהב להיווכח שאח, או ידיד אינם מתגברים על מכשולים.
כשהגענו לשדה התבצעה צניחה. הפניתי מבטי אל השמיים, נהנה מהמופע החי, כאשר יגאל ניגש קרוב יותר, אל אחד החיילים שנשא פצוע על גבו, לאחר הצניחה. יגאל צעד אחריו עד שהחייל נכנס לרכב שהמתין לו. לאחר-מכן חזר וסיפר לי על חיל-הצנחנים ופעולותיו כאילו השתייך אליו. כאשר יתגייס, אמר, יתנדב רק ל"גולני" או לצנחנים. בדרכו חזרה ירדה כבר החשיכה. נסענו לאט, כאשר אני מקשיב לסיפורו על שני החילות הקרביים. יגאל סיפר יותר על "גולני" והסביר לי, שפעולותיהם של החיילים בחטיבה זו רבות אך אינן לפירסום. אהב חוויות קשות, לכן החליט להתגייס ל"גולני".
אחיו צביקה
(מתוך הספר "ברקים ברמה" - סיפור חייהם ונפילתם של 22 חיילים ומפקדים של גדוד "ברק" במלחמת יום הכיפורים ואחריה)