רב"ט ציון ענקי ז"ל

כדי להכיר את ציון החייל יש להכיר קודם את הרקע בו צמח ולאיזו משפחה הוא בן, וזאת אעשה במספר מילים לדמותו, תוך הדגשת נקודות חשובות בחייו.
ציון היה בן הזקונים במשפחתנו והצבר הראשון שנולד במולדת אבות. קראנו לו "ציון" ע"ש ארץ מולדתו ועם לידתו, למעשה, התגשם חלום משפחתנו וחלומו של כל יהודי - שיבת ציון ובן ציון. השמחה בבית היתה גדולה והשם ציון ערב וצלצל לכל שומע וקורא.
הוא נולד כשהמדינה היתה עדיין בחיתוליה ואף ציון היה בחיתוליו. נכון לומר שהמדינה וציון נולדו וגדלו יחד.
זכור לי המקרה, ציון בגיל שנתיים וכבר חייו היו בסכנה. המעשה שהיה כך היה. אמי מלאה גיגית מים חמים כדי לרחצו ובטרם הצטננו החליק ציון לתוך הגיגית הלוהטת ונכווה בכל חלקי גופו. בהעדר טיפול נכון ובחוסר תנאים מתאימים הלך גופו והרקיב והרופאים קבעו שרק אם יקרה נס ישאר בחיים.
הנס קרה וציון התגבר על מחלתו, התאושש והיה ככל הילדים בני גילו.
האש לא רפתה ממנו ובגיל עשר היא ארבה לו שנית. הפעם היה המקרה בחגיגות ל"ג בעומר. יד זדונית נשלחה אל ציון ודחפה אותו אל תוך המדורה הבוערת. המראה היה מזעזע, ציון הפך ללפיד חי. בדרך שקשה להבינה הוא הצליח להיחלץ מן המדורה ושוב עמד לו הנס כשכולו בוער התגלגל על הקרקע וכבה את העשן.
חלומו של ציון היה צה"ל והוא ציפה ליום בו יקרא לשרת את ארצו. ואמנם כשהגיע יום זה הוא נחל אכזבה מרה מאד: שלטונות צה"ל פסלו אותו משירות ונתנו לו פטור.
זוכר אני אותו יום שחור, כאשר ציון שב הביתה מדוכא, בוכה ומתייפח כאדם שחרב עליו עולמו. כל הבית ניסה לעודדו אבל בלי הצלחה.
ציון החליט להגיש ערר, פנה לרופאים פרטיים, עבר מספר ניתוחים ושילם עבורם במיטב כספו וביקש מצה"ל בדיקות חוזרות. מצויד בכל התעודות הרפואיות והמלצות שקיבל מרופאים אזרחיים נבדק שוב ונמצא כשר לשירות. ומיד הוצב באחת היחידות המובחרות של צה"ל.
ביחידתו הוכיח ציון את עצמו כחייל מצטיין וזכה להערכתם ואמונם של מפקדיו. נשלח למשימות מיוחדות מעבר לקווי האויב, אשר השתיקה יפה להן. הוא נשלח לקורס צניחה, הועלה בדרגה וכן הוטלו עליו תפקידים פיקודיים.
מפקדיו וחבריו מספרים שציון היה חייל לדוגמה שאפשר להתפאר בו, יקר לצה"ל, דמות אצילית שלא היתה כמותה בכל הפלוגה, שאף ברגעים הקשים ביותר ידע לשמור על קור רוח, ידע לעודד, לעזור לחלשים, חייל שסומכים עליו בשעה שצריכים לו. חייל אמיץ, תמיד עם חיוך על השפתיים.
חשוב לי לציין, כאח, את נאמנותו וכושר שתיקתו האבסולוטית על מעשיו ותפקידו ביחידה. כאשר שאלתי אותו על מעשיו, תמיד ידע להתחמק מלתת תשובה בדרך אלגנטית. תשובתו היתה: "אני עושה מה שאומרים לי ועושה מה שעושים כולם".
זכור לי המקרה ממש סמוך לשחרורו, כאשר ציון נפצע קשה בתאונה. מפקדיו הציעו ואיפשרו לו לעבור ליחידה אחרת. ציון סירב לנטוש את חבריו ומפקדיו בציינו שאת יחידתו יעזוב רק עם שחרורו או על גבי אלונקה. אחי ניבא ולא ידע את אשר ניבא.
ציון לא זכה להשתחרר. חודשים לפני שחרורו, בז' בתשרי תשל"ג, 14.9.1972, התנדב למשימה מבצעית במקומו של אחד מחבריו, וממשימה זו ציון אחי לא שב. הוא וחבריו נתקלו במחבלים ובקרב פנים אל פנים פגע כדור במצחו אשר שם קץ לחייו.
יהי זכרו ברוך וה' ינקום דמו.

יחיאל ענקי