את אשר עבר עלינו במשך שנתיים לא אוכל לומר בשורות ספורות אלו. אך תמיד אזכור את דיבורו ואת צחוקו ואת תלונותיו וחיוכיו.
כן, לא אשכח לעולם, מקרה זה. ביום אימונים רגיל יצאנו לשדה, לתרגיל, פתע נשמעה צעקה: שחר התכופף; לא היססתי והפלתי עצמי ארצה. רעש מחריש אוזניים כמעט שקרע את תופי אוזניי. בית התפוצץ. לאחר שהתפזר העשן הבטתי לראות מאין באה הצעקה. מבין ענני העשן ראיתי את פניו של ציון, המחייך אליי.
חיוכו עדיין חרוט בזכרוני והוא לא ימוש מנגד עיני לעולם.
יהי זכרו ברוך
חברך ומפקדך
שחר מנשה