אלבום תמונות
7.7.1974
מה אפשר לספר על נער שלא מלאו לו עשרים? שלא אהב להרוג, שאהב את הטבע, שאהב מתמטיקה וכימיה, שאהב לשחות, שאהב את הנעימה של דניאל ליקרי, שאהב את הוריו ואת אחיו, שאהב לאכול ולישון, שאהב את החברה שלו, שאהב פשוט לנשום.
כשהתחיל לימודיו בתיכון היה נער מאוד עליז. בהדרגה התחיל להסתגר ונהיה שקט ורציני יותר. הוא התחיל להקדיש תשומת לב ללימודים, והגיע להשגים יפים. הוא אהב תלמוד, מתמטיקה, ובמיוחד כימיה באוניברסיטה. הוא עמד בהצלחה במשימות שכליות קשות, אבל לא התגאה, ולא ראה בהשגיו את סוף הדרך. הוא שאף תמיד ליותר ממה שהשיג, מפני שרצה להוכיח את עצמו, רצה להוציא מן הכח אל הפועל את מה שהיה גלום בו, אלא שלא היו לכך אפשרויות מספיקות. הכוחות שהיו אצורים בו דחפו אותו לפעילויות רוחניות. הוא היה מעלה על הכתב את רגשותיו העזים, ואת הגיגיו, בצורת שירים ורשימות. בכיתה היה מתכנס לו בפינה מרוחקת, ובפנקס קטן היה רושם לעצמו רשימות.
הוא אהב מאוד את הוריו והעריך אותם מאוד. פעם סיפר שהוא שומר על קור רוח בבית, גם כשמצב רוחו לא טוב, מחשש שהוריו יטילו ספק בהערכה שלו אליהם.
מכיוון שהיה מלא רגש, הבין לרגשותיהם של אחרים, ונזהר שלא להעליבם, ואף דאג לשמחם במחמאות, גם כשלא היו ראויים להן. הוא היה מוכן לבצע כל דבר שעשוי היה לגרום אושר לאהובים עליו.
הוא אהב מאוד את הטבע. אהב לשבת במקום מרוחק מבני אדם, להנות מעצם קיומו של העולם, מן היופי ובעיקר מן השלווה שמשרה הטבע, לנשום את האוויר, לחוש את הרוח, להתבונן בכוכבים ולשאוף לתוכו את כל החוויות האלה ולחשוב. הוא היה חושב על הבעיות הנצחיות של קיום העולם, על עברו ועתידו של העולם, ועלינו, שאנו מהווים רק חוליה אחת משרשרת החוליות האינסופית הזו שלעינינו. הוא התענין מאוד בהמצאות ובשכלולים שיהיו נחלת דור המחר ובמראה העולם לאחר שאנו נעזוב אותו. הוא הגה הרבה בדחף החזק להרס שקיים בעולם, מול הדחף ליצירה ולאהבה. הוא לא שפט אותם שיפוט ערכי, אלא ראה את שניהם כמאפיינים את החיים שלנו, וכתופעות מעניינות בעולמינו.
הוא התלבט קשות בבעיות רגשיות, ולא מצא מנוח לנפשו, שהיתה מתיסרת כל העת. משהתגייס לצה"ל היו לו יותר אפשרויות להוכיח את עצמו, והוא הצליח, והלך מחיל אל חיל.
אכן, הוא הוכיח את עצמו, כשמסר את חייו בגבורה, כדי שאנחנו נחיה.
חברתו מנוחה