יגור יום ו' ערב ראש השנה תש"ג 11.9.42
שלום לך מירי!
כך, פתאום או לא פתאום, החלטתי לכתוב לך מכתב. המכתב הרביעי מאז קבלתי את מכתבך האחרון - חפשתי היום את נושא המכתבים ולא מצאתיו. יתכן שמכתבך עדיין לא הגיע אלי. האם, טסית, לא הבינות עד כמה יהיה זה לענין לקבל מכתב ברה"ש ?
מירי, כרגע יש לי מצב רוח קצת "פסטולסקי" יושב אני יחידי באוהל לאור מנורת הנפט. מטתי מוצעת היום ערב ראש השנה! כאן כמעט אינני מרגיש בכך. זוכר אני אוירת ההתרוממות, שהיתה אצלנו בבית עם פרוס החג. הייתי נוהג לעזור בבית, ללכת לצרכניה, לנסוע לסבתא ולהביא לה משלוח מאמא (מדי כל חג נוהגת אמי לשלוח לסבתא סל מכל טוב) וכו'. בערב היינו יושבים, המשפחה "המשולשת" בת שלושת ה"אזרחים".. יושבים, אוכלים, אבא היה מספר כל מיני סיפורים, זכרונות, לפעמים היתה זו פגישה משפחתית עם הסבתא והדודות. היינו מפטפטים, שותים יין, נושמים את אויר המשפחה (יש בזה כל כך הרבה יופי, זוהר!) היתה בלבי הרגשת חגיגות. מדי שנה בשנה היינו מתאספים פעם אצלנו, פעם אצל בן דודי, ופעם לבדנו. בערב לבוש יפה ונקי, הייתי הולך לצריף. שם היינו מתכנסים כולנו. לפעמים שטנו. כך היה בשנה שעברה. היינו שרים מדברים, חיים!
ועכשיו זה שבועיים אני עובד בלי הפסקה. היום יום ו', עבדתי כרגיל בהשקאת עגבניות. הספקתי הרבה מאוד. הכל הלכו ב-4 ואני נשארתי יחידי בשטח, עד חמש וחצי. בחלקה אחרת, עבר חבר בחריש ובפתיחת תלמים. ובמשך כל הזמן הזכרתי לעצמי. היום ערב ראש השנה. ערב חג! נזכרתי את הבית. אמא, אבא, הצריף. באתי הביתה ב-6. לקחתי בגדים במחסן, התקלחתי, התגלחתי, הצטחצחתי. כולי חג! ניגשתי אל עמירם לאהלו והנה הוא במטה, פתחו לו פרונקול עצום. ישבו שם עוד חברים וא. סיפר כל מיני סיפורים על בחורות וכד'. לא היה לי חשק לשמוע. בתחילה גם אני התחכמתי, אבל אח"כ הפסקתי.
- - -
כנראה שהמסבה בחדר האוכל התחילה. דפקו על השולחן ובקשו שקט. אפסיק לכתוב. השירה קלקלה את הכתיבה אמשיך לכתוב מחר. אספר לך איך עבר עלי ערב החג.
מתוך 'ספי - שנה לנפלו באדמות בית קשת' הוצאת הנוער הלומד בישראל, "המחנות העולים"
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.