קורות חיים
בן אריה וסלבה. נולד ביום 12.6.1924 בתל-אביב. הצטיין מילדותו ביושרו והיה מספר להוריו בגילוי לב ובהכרת אשמה על מעשיו שבגללם נזפו בו לפעמים בגן או בבית-הספר.
משחר ילדותו נתגלתה בו נטיה למוסיקה ובן שש התחיל ללמוד נגינת פסנתר אצל דודתו והתקדם יפה. בגיל 10 (אחרי מחלה אנושה, שטף דם במוח) הצטרף אל תנועת ה"חוגים" ("המחנות העולים") ואחרי שיחה במועדון הודיע על פרישתו מהמוסיקה: "אנו לא צריכים פסנתרנים, אנו צריכים פועלים ואני רוצה להיות פועל".
התמסר לפעולות בתנועה והגיע בה לדרגת מדריך ומרכז שכבות, ובשנות לימודיו בגימנסיה "שלוה" שקד לרכוש חברים לתנועתו גם מבתי-ספר אחרים. היה קשור מאד להוריו ושיתף אותם בחויותיו בתנועה. כשהרשו לו פעם, על אף חרדתם לבריאותו, לצאת עם חוגו למחנה, גמל להם בויתור על היציאה למחנה בפעם השניה. היה קשור גם למוריו, אך בשל טרדות ארגוניות היה מזניח במקצת את שיעוריו, באמרו: "הלימוד הוא רק אמצעי דרך להתפתחות האדם".
מטרתו היתה להיות פועל בקיבוץ. אף על התגייסותו לצבא במלחמת-העולם ולפלמ"ח הוכרח לוותר בתוקף צו התנועה ולהישאר להדרכה בעיר, אף כי היה מהיוזמים והפעילים להתגייסות כיתתו, (שמינית), לפלמ"ח.
אחרי סיום הגימנסיה יצא עם חבריו להכשרה ביגור. מכתביו להוריו ולנערתו משנת-ההכשרה מפיצים אור על אישיותו ועל עצם התהליך של עיצוב נער עירוני לאיש קיבוץ. הכרה זו חיזקה בו את הרצון לחיי שיתוף במשק חקלאי.
הוא גמר סמינריון של התנועה ועשה שנתים בהדרכה. שנתים אלו של גיוס מלא היו שנים של פעילות ערה ודרוכה אשר עיצבו את דמותם של עשרות רבות של חניכים דבקים ונאמנים לדרכו-דרכם.
אחרי שנתים אלה עלה עם חברי תנועתו והתישב בבית-קשת במסגרת גרעין הפלמ"ח. נטה שכם לייעור ולכל עבודה במשק ואף לעבודות-חוץ בבניין, לשם השתלמות במקצועות שהקיבוץ יהיה זקוק להם, וגם לכיסוי גרעונות המשק בראשיתו.
כמזכיר-פנים של הקיבוץ התמצא בסך היצירה האורגנית של משק קיבוצי על כל הבעיות והלבטים של היחיד ושל הכלל בחומר וברוח וביחסי חברה, ותביעותיו בעצמו ומהחברים הודרכו על-ידי שאיפתו ל"שלמות מצפונית", כדבריו במכתבים שהניח אחריו.
ספי היה אחד מאותם המעטים אולי, שבו, נוסף לבטחון החיים והעליזות הטבעית של הגוף היתה גם הרמוניה של בשלות הרגש והבנת תכונות אדם-ילד מבוגר וזקן.
במכתביו לדודו באמריקה השתדל להסביר לו את מטרותיו של הקיבוץ ואת מאבק הישוב בשלטון הזר. "אנו נעשה את הכל, בכדי להביא יהודים. גם פה בארץ לא יהיה שקט. דע לך, פה לא נמות כיהודי המחנות בפולין ובגרמניה". ואחר-כך: "הרי מצדי מות בכבוד - יאה מחיי קלון, מבין אתה איפוא, כי חיי הפרטיים הם חלק מהחיים של העם היהודי. במידה שתקוותנו תתחסל, הרי גם בנין חיי הפרטיים יישבר..." ובביקור קצר בבית אמר להוריו: "לא עת לבכות עתה, צריך לחרוק שן, לנשוך שפתים ולהתגבר! מיעוט - זו החלטתנו הנחושה - לא נישאר כאן!"
השתתף בהגנת בית-קשת והסביבה ובפעולת-תגמול במחנה הפורעים ערב-אב-זביח.
בה' אדר, יום שלישי 16.3.1948 נפלו ספי וששת חביריו על אדמת הקיבוץ "בית קשת" בקרב קשה נגד האויב העולה בהרבה על הקבוצה הקטנה של החברים שיצאה לסיור על גבעת ה"שהב" - מול הר תבור.
בדברי הספד לזכרו נכתב :" קולך שב ונשמע כאילו בא ממרחקים... אנחנו מוכרחים לעמוד, לעמוד איתן..."
הובא לקבורה בבית קשת ב-19.3.1948
אימו סלבה כספי הקימה בקיבוצו "בית קשת" את מפעל ההנצחה לזכר בנה "בית ספי" טיפחה ושיפרה את הבית, על מנת שיהיה בית מועד לילדי הקיבוץ וחביריו.