בצאתי להדרכה רואה אני לנגד עיני דמות מדריך ודמות חניך, כפי שהייתי רוצה לראותם בתנועה. כולנו איננו שלמים, אף אני כך, וקשה לדבר בנושא זה בידיעה שעלי להיות הדמות המחנכת בתנועה. לנגד עיני המדריך יש תמונת חזון שאליה הוא רוצה לסחוף את התנועה ומאידך גיסא ישנה המציאות. חבר המשק חי במשקו במתיחות פחותה מזו שעליה התחנך בתנועה. הוא מרגיש בסתירה זו ונהפך לציני. חברנו היוצא לעבודה בתנועה אינו חש המשך לחייו בעבודה. הוא עובר למשטר חיים אחר ויש לו הרגשת פורקן עול. אולם עלינו להמשיך להתחנך בקומונה. רבים מאתנו היו רק שנה בהגשמה וכולנו רחוקים משלמות. עלינו לחתור לקראתה. את אשר נאמר לחניך עלינו להגשים בעצמנו בחיי יום יום. אך במציאות אנו אחרים. אף כאן בסמינר איננו מגשימים את הסדר והדיוק שהטלנו על עצמנו וזה יכשילנו בעתיד. אין לזלזל באי שלמות זו, כי פוגעת היא בהוי התנועה. חבר הקומונה צריך למתוח את עצמו יותר מאשר בהיותו במשק. כי שלמות החיים בקומונה מכרעת היא לגבי דמות התנועה.
(דברים שנאמרו בשיחות שונות בסמינר התנועה בגבת 1943. לקט פרוטוקולים וכמובן לקויים בחסר ורק תמציתם בלבד כאן)
מתוך 'ספי - שנה לנפלו באדמות בית קשת' הוצאת הנוער הלומד בישראל, "המחנות העולים"
הספר ומידע נוסף נמצאים בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.