הבן רב"ט רונן מלכה, "נפל בגבורה בקרב, כשיצא לסכל ירי קטיושות על הגליל", כתב מפקד גולני להורים השכולים. אתמול באו מגולני. הסיעו את ארמנד וריימונד מלכה מביתם במגדל-העמק אל זירת הקרב האחרון של רונן ז"ל.
"במקום הארור ההוא, שנקרא ג'בל בציל, ראינו בדיוק איפה שרונן קם להסתער על הרוצחים וקיבל שני קליעים ישר בלב". אבא של רונן, ארמנד מלכה, בן 44, סיפר שהכל שם נראה כל-כך קרוב - עם בתי המושב זרעית מאחורי גדר המערכת למטה - שלא פלא שרונן נהג לומר כי בגיזרת הלחימה שלו ברצועת הבטחון, מרגישים כל הזמן ששומרים על הבית.
אמא של רונן, ריימונד מלכה, בת 41, אמרה שבסיור רצתה לשאול את המפקדים אם הילדים מוכרחים לשמור על הבית ועל הגליל דווקא מהצד ההוא של הגבול. אבל ריימונד מלכה היתה משותקת מכאב ולא שאלה כלום. רק בבית, כשפלגי דמעות שוטפים את לחייה, אמרה שכשרצתה לשאול, חשבה על "מה יגיד רונן" ונמלכה בדעתה.
בחודשיים ומשהו שנקפו מאז נטמן רונן, בן 19.5, בחלקה הצבאית בבית-העלמין שבעיירת הולדתו הגלילית, כבר שמע ארמנד הרבה חיבוטי אשם בבית. ריימונד עצמה קרועה בנפשה ואינה שלמה עם הבזקי הספקות המייסרים אותה. "אתה יודע יפה, ארמנד, שהמוות חיפש את רונן כל השנים אז אולי היינו צריכים לשמור אותו יותר".
ארמנד מסיר מעל הקיר קטע עיתון ישן שמיסגרו ותלו בימי מלחמת יום הכיפורים: "סיפורו המרגש של רוני מלכה בן שבע ממגדל-העמק, שנפגע מהטיל הסורי". במוצאי יום הכיפורים ההוא, פגעו שלושה טילי "פרוג" סוריים במגדל-העמק. רוני מלכה נפצע קשה בראש וברגל.
...כשחזר מלשכת הגיוס עם פרופיל גבוה, נכנס הביתה בתרועת נצחון: "הייתי שובב. סידרתי את הרופאים". כששאלו הרופאים על מה אושפז בילדותו, אמר להם, שהיה קטן וכבר לא זוכר, בגלל "איזה שבר קטן ברגל". את הצלקת בראש העלים תחת בלורית סרוקה בכיוון הנכון. בבית הדביק בצהלתו את אחיותיו, איריס (15) ואפרת (9). גם ריימונד וארמנד שמחו בשמחתו. הספקות והחששות הודחקו עמוק. עכשיו פרצו.
רונן נולד חסר נשימה בלידה קשה ומסובכת. "רוני היה פייטר מלידה. נלחם על חייו מרגע לידתו. חצי שעה לאחר שיצא לאוויר העולם, באה המיילדת לואיזה ואמרה לי: ריימונד, הבן שלך, שיהיה בריא, נאבק קשה להישאר בחיים וחזר אלינו מרחוק. אחר כך נודע לי שנתנה לו הנשמה מפה-לפה והצילה אותו ממוות. כנראה, שהמוות חש מרומה וחיפש את רוני עד שמצא אותו...
בכיתה ב' זכרה המחנכת שרה סלומון כי לא אחת נאלצה להזמין את ההורים, כי "היה לה קשה נורא עם רונן". מצד אחד, ראוי היה לענישה על מעשי קונדס בכתה. מצד שני, "כזה שובב חמוד היה, כובש לבבות קטן, איך אפשר לכעוס עליו?"
אלוף תעלולני-מתיחות, בבית, בתיכון, אחר-כך במחלקתו בגולני. שם קראו לו "הברומטר של המוראל". אמא אומרת שכנראה הרגיש, עמוק בפנים, "שהמוות חיפש אותו", וחי כל רגע כאילו היה הרגע האחרון. "רונן והמוות? אין אבסורד גדול מזה", אמר אחד ממפקדיו הבכירים, "באהבת-החיים שלו הדביק את כולנו, פיקודים ומפקדים".