לזכר תלמידי היקר - דוד
הייתי מחנכו של דוד ז"ל, בכתה ח' בבית הספר "הבונים", וקשה לכתוב דברים לזכרו של תלמיד אשר כדרבי המשורר -
"שירת חייו באמצע נפסקה"
אני זוכר את דוד, תלמיד בכתה ח' ילד מלא עליצות ושמחת חיים. המרץ וחדוות החיים שהיו בו, היו מתפרצים מדי פעם בכתה במעשי משובה ושחוק.
כשהיית מנסה לגעור בו, היה מחייך חיוך מיוחד באומר: "מה רוצים ממני, האם אסור לשמוח?", וחיוכו המיוחד היה כובש אותך ולעתים הייתי מחייך יחד עמו.
אני נזכר, באותם הימים אנו יוצאים ליום עבודה בקטיף תפוחים במשך יגור, דוד הוא הרוח החיה בין התלמידים, עובד בחריצות ובזריזות, תוך שמחה ועליזות בלתי פוסקת.
פגישתי האחרונה עם דוד, בתקופת שרותו בצה"ל, חדשים מספר לפני שנפל בקרב.
נכנסתי לאוטובוס והנה בין הנוסעים דמות של חייל, מרכין ראשו לעומתי בברכת שלום וחיוך על שפתיו. איזה שינוי חל בו! הכרתיו בעיקר לפי החיוך המיוחד שהיה לו, מילד שובב הפך להיות בחור נאה ורחב כתפיים כשארשת של רצינות בעיניו. מה גדולה היתה התדהמה וגדול הצער, כשאשר נודע לי דוד - תלמידי היקר נפל בקרב על גדות תעלת סואץ.
אל ההורים השכולים, ייאמר: גידלתם בן לתפארת, הוא היה צמח רענן שגדל בנופה של מדינת ישראל ואשר כבנים רבים הקריב חייו למענינו במסירות ובגבורה
הלואי ולא תדעו דאבה עוד
אברהם אגסי,
תמוז, תשל"ב.