בע"ה ערב ראש השנה תשמ"ח
משפחת עפרוני יקרה
ליבי נשבר בקרבי, ההרגשה שחלל עצום, שתהום עמוקה נפערה לפתע מתחתינו - בהלקח מאתנו מרב המקסימה, מרב שליבה לב זהב.
השתדלנו לעשות למענה כמה שיותר. בכל יום בברכת "רפאינו ה' ונרפא" שבתפילת "שמונה עשרה", התפללנו לשלומה ולרפואה שלמה, כולנו. בלי יוצא מן הכלל נשאנו ליבנו בתפילה לפני בורא עולם שישלח למרב שלנו רפואה ובריאות, אך למרות התפילות, למרות תרומות הדם, מרב נלקחה מאיתנו אל עולם שכולו טוב.
יומים לאחר שהגעתי ל"בזק" ואנוכי חייל צעיר והמום מהמעבר לחיי צבא הקשוחים, נקראתי לשיחה אצל המש"קית ת'ש. מאותו רגע למדתי להכיר את מרב. אני שמח שזכיתי להכירה באופן אישי. תמיד רגועה, תמיד סובלנית, תמיד מסבירה פנים, גם כשעייפה. גם כשלא בדיוק "בראש שלה" לשבת עם הטירונים.
נכון, תפקידה היה לטפל בבעיות של חיילים אך מרב תפקדה מעל ומעבר לדרישות המצופות ממנה כמש"קית ת'ש. אני ב"ה לא נזקקתי לטיפולה בבעיות ת'ש אך כשסבלתי מבעיה בריאותית מסוימת בתקופת הטירונות, תמיד התענינה, תמיד שאלה ורצתה לעזור, במאור פנים, בקסם שקשה לתארו במילים. רק לפני שלושה שבועות פגשתי את מרב ליד הטלפון שבמוצב, וכרגיל, עם חיוך, ובצליל המיוחד לה שאלה: "ישראל, מה מה העינינים, כמה זמן לא ראינו אותך!" ואם תשאלו - כל אחד שאל מה נשמע?! מה הענינים?! - נכון כל אחד שאל, אך לא לכל אחד אכפת באמת מה נשמע ומה העינינים!
יש אנשים שנפטרים מן העולם לאחר כמה עשרות שנים, וכשמביטים לאחור קשה לסכם מפעל של תרומה לכלל בשנות חייהם. לעומת זאת ישנם צעירים שלא זכו לחיות הרבה שנים אך תרומתם לכלל היתה עצומה מבחינה איכותית. מרב לא זכתה לחיות במובן הכמותי של המילה אך כן זכתה לתוכן עצום ולאיכות חיים בשנים כה מעטות. אני זכיתי להכירה קצת יותר משנה ואני מעיד עליה האחרונה, תרמה לכלל כפי שהרבה לא זוכים במשך שנים רבות.
מרב היתה טובה, מרב היתה מקסימה, למרות שקשה לדבר על מרב בלשון עבר. כואב הלב בהלקח מרב מאיתנו אך אני באופן אישי מאושר שזכיתי להכיר בחורה כמרב, שהקרינה טוב לב ונתנה משלה לאחרים.
משפחת עפרוני היקרה - קשה להתנחם, קשה לשכוח אפילו לשניה, אך חייבים אנו להמשיך את חיינו ולהתחזק מתוך אמונה באלוקים ומתוך ידיעה ברורה שדרכיו של הקדוש ברוך הוא, לפעמים נסתרים מהבנתינו ומדרך מחשבתינו, כפי שאומר הפסוק "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכי דרכיכם".
שלכם
ישראל שני, גדוד ברק.