..."אנו למודי הקרבות נלמד ממך איך מנצחים בקרב על החיים. רצינו שתנצחי..."
יום שני 01.30
נבי מוסא
אימוץ קיץ 88
צריך היה לחזור לכאן, לנבי מוסא, כדי לקבל את הכוח הדרוש לכתוב ולספר.
אותו מקום, כמעט אותה תקופה, אותם עיסוקים וכל נימי הזכרון כאילו התעוררו לעזור לספר את העבר. תמיד היה לי קשה לכתוב על מרב ועכשיו קשה שבעתיים. כמעט שנה נדרשתי כדי לצבור את הכח לספר ועכשיו, כאן באותו מקום, העט רצה מעצמה על הדף ומחברת מילים למשפטים שבונים סיפור. בעצם לא סיפור אלא אגדה שסופה השתבש ובמקום לסיום ב"הפרי אנד" מסתיימת בדמעות מלוחות בקצה העין.
מרב, ילדה - נערה שחברה לנו בקו זרעית צוחקת שואלת. שואלת המון. המון שאלות. רוצה להבין, מתעקשת לדעת - שוב דבר לא מובן מאליו.
שוחחנו על בעיות חיילים, כאלה שמקורן במקצוע אותו בצעה. שוחחנו רבות גם על שנת שרות, על אופי החברה בארץ, מה צריך לתקן ואיך. כאילו נתנה עצות כי ידעה שלא תספיק.
קצב החיים שלה איתנו היה מדהים. מן מרץ שהוא מקור לקנאה לרגע לא נחים, אסור. בטעות לא היתה ג'ינג'ית יותר... זוכר שיחה בה דברנו על אופי ומרץ. נסתה להסביר שאין טעם לבזבז זמן, שיש המון מה לעשות, ניסיתי להסביר לה שאכן יש המון עבודה לכולם, אבל אם העוסק במלאכה לא ינוח ולא יצבור לעצמו כוחות להמשיך, רמת עבודתו ואיכותה ירדו - הנידה בראש כאילו הבינה והמשיכה לרוץ בקצב שלה, ספק ידעה ספק חשה שהיא יכולה לבזבז את כל כוחותיה עכשיו - היא לא תצרך לשמרם לעתיד.
נבי מוסא - המקום בו עוברת מרב איתנו את כל החויות בפעם הראשונה - תרפ"לים, תר"גד, אימונים, חום קשה מאוד לומדת וחווה עם החיילים הכל, מבראשית - במין תחושת יצירה למרות התנאים הקשים.
לקחתי אותה לתרגיל - כל כך התפעלה מן החיילים איך במרץ וכח הם נעים ועושים את המוטל עליהם. דרשה כמעט באלימות שיגיד להם מילה טובה, לפחות על המאמץ. "חשוב שנדע לשמור על איזון, לאמר גם דברים טובים" לימדה אותי. האימון הסתיים. תכננה איך יראה החדר שלה בחרמון רצתה להבין איפה יושב מי איך תוכל לבקר את כולם ולטפל בכולם - סיכמנו יחד את היעדים לקו התעכבה בכמה סעיפים ודרשה הסבר "איך נעשה את זה?" ובסוף אחרי דו שיח יצאה מרוצה, "יופי" אמרה "נהדר אם נוכל לעשות הכל" אנחנו עשינו חלק גדול בלעדייך, בעצם לא כל כך בלעדייך איתך בתוכנו.
יום שישי באנו לבקר בביה"ח כתבתי לך פתק והתכוונתי אליו רק את ואלוהי החידות יודעים למה לא הצלחת לעשות את שכל כך רצינו.
כתבתי לך שאנחנו לובשי-המדים, למודי הקרבות על חייה של המדינה, נלמד ממך איך מנצחים בקרב על החיים - רצינו שתנצחי.
אי אפשר לסכם אותך, מרב, בכמה שורות. גם לא בספר שלם. אי אפשר לתמצת על נייר את מפעל חייך הנדיר והכל כך איכותי.
פשוט אי אפשר.
אפשר לברך על שהיה ולקוות שדמותך תשרה על כולנו בעשיית היום יום כממשיכי דרכך, כנושאי - דגל שכל כך היה חשוב לך - טיפול באנשים.
אחרי שהכרתי את המשפחה ברורים לי היטב השורשים שלך ברור לי מאיפה שאבת את הכוחות ומהיכן ינקת את הכוחות, החיספוס והרגישות, העוצמה והעדינות, השכלתנות והרגש כולם התמזגו במן טוב טעם שיצר אישה קטנה ואמיצה, שכולם יכולים להתגאות בה, רוצה לאחל לעצמי שגם בעתיד אפגוש אנשים כמוך. זאת תהיה המצבה הטובה ביותר לדמותך.
נוף קדומים של ההר הגדול,
בשעות הקשות של בין ערביים.
ברצון אין סופי להבין
הרמנו עיניים,
שאלנו:
למה ואיך ומדוע.
ובורא עולם שכה קרובים אליו היינו
על ההר הגדול בשקיעה אדומה
שתק ולא ענה.
אם יש מישהו בעל תשובה
נאמר לו תודה ונמצא מנוחה לנפשנו.
לחש לי מלאך בליל כוכבים
שאלוה אוסף אליו את כל הטובים,
ואותנו ציווה להמשיך בלעדם,
לזכור ולא לשכוח את שמם ומעשם.
בידידות נפש
ניצן