סא"ל יצחק שוסטי שרון שוסטרמן ז"ל

שלבים בקרב על העיר

טבריה העברית מחולקת לשני חלקים עיקריים; העיר החדשה והעתיקה. רוב האוכלוסיה היהודית, המונה כ-6000 נפש, נמצאה מרוכזת בעיר החדשה ובשכונת "אחוה" שבמבוא הדרומי לטבריה, ובמימוניח. ואלו הערבים, כ-2500 נפש, מושבם היה בעיקר בעיר העתיקה, ויתרם בהרים שסביב לעיר. מבחינה צבאית-טופוגרפית שלטו הם על שלושת המבואות לעיר: על כביש הגליל העליון הנכנס לעיר מצפון, על כביש עמק-הירדן הנכנס מדרום וכן על כביש נצרת - ממערב. ואכן, למעשה היתה טבריה נצורה. פרט למעבר מכוניות משורינות מעמק-הירדן, היות ואנו שלטנו בכביש זה. עם זאת הרי מצב הערבים בעיר לא היה טוב יותר, משום שכל תגבורת וכל קשר התחבורה שלהם חייב היה לעבור בתחומי העיר שנמצאו בשליטתנו. תקותם היתה ש"חיל-השחרור" יתקוף וישחרר את טבריה, ואכן, זו היתה סיבת חוצפתם, למרות היותם מיעוט בעיר.
הגנת העיר נחלקה לשניים: כוחות חיל-משמר (אנשי טבריה) וחי"ש (הגדוד), החי"ש (בכוח של שתי מחלקות) הוזעק והחזיק בכמה ריכוזים לאורך כביש-הגליל והבטיח את מלון "גלי-כנרת" נגד השתלטות ערבית עליה ואת שאר המלונות מדרום, ויתרם בריכוזים קטנים יותר להתקפות-נגד במקרה של הפגנות, שיהפכו להתפרעות המונית של הערבים (כפי שקרה במאורעות 1936), המוסדות הציבוריים בטבריה - הן של היהודים והן של הערבים - היו מעונינים בשקט, אבל האוירה היתה מחושמלת וכל התנגשות קלה בין נערים ברחוב הביאה מיד להתקפות ושימוש באש, שנסתיימו בשביתות-נשק בחיוכו של מפקד המשטרה הבריטי.
שתי שביתות-נשק היו בטבריה עד שהוברר לחלוטין, שמצב זה לא יכול להמשך, - והוחלט להשתלט על הדרכים המובילות לגליל-העליון (הגליל היה מנותק מן הארץ עד התקפות אלו והאספקה הועברה אליו בדרך הים - לגנוסר, ומשם הלאה).
אחרי שביתת-הנשק השניה הוצאו כל האזרחים היהודים מן העיר העתיקה, ובמקומם הוכנסה מחלקה של הגדוד, שתפסה שני בלוקים. על שפת-הים, מתוך חישוב של איום בעורף האויב ואפשרות גישה דרך הים למקרה של ניתוק הכביש מהעיר החדשה, מחלקה זו החזיקה מעמד יפה, כשהיא מנותקת מכל קשר (מכשירי-קשר טרם הגיעו לגדוד), לאחר שהמשורין הכניס תחמושת וצרכי אוכל לעיר העתיקה, עלה על מוקש בדרכו חזרה ונשרף - ומאז לא היה כל קשר אתם, והוכרחנו, על כן, להחיש את הורדת המצור מעליהם.
ב-12.4.48 יצאו שתי מחלקות של הגדוד: יבנאלים ובני עמק-הירדן, ותפסו, האחת את גבעת שין-קדומי שממערב לטבריה ומעליה: בכך אבטחה את הכניסה המערבית לעיר מפני תגבורת אויב שעלולה היתה לבוא מלוביה. מחלקה שניה טיהרה את רכסי הגבעות מן הכפרים הערביים וביניהם נאסר-א-דין ע"י טבריה, שבו נערך קרב קשה עם צלפים, ולאחר זאת נכנסו כתגבורת העירה.
בשלב שני, בוימה התקפת-סרק על עמדות הערבים בעיר העתיקה, ובו בזמן החדרנו דרך הים ציוד ואספקה ב-4 סירות משוטים, שנגררו עד מרחק של ק"מ אחד מהחוף ומשם במשוטים. לפני כן הוגנב לעיר-העתיקה מכשיר-קשר ע"י סירת גומי קטנה. כך הוקם קשר סירות עם העיר העתיקה. הסירות הללו כללו תגבורת של שתי כיתות ונשק, תחמושת וצורכי אוכל (היחידה הנצורה היתה משך 7 ימים במנות-לחץ). הפעולה עברה בהצלחה והסירות חזרו לעין-גב.
משירדה הדאגה למחלקה הופנתה כל תשומת הלב למבצע. לרשותנו הועמדה פלוגת-פלמ"ח, מאלו שעסקו בעת ההיא בטיהור הגליל-העליון. התוכנית נערכה כך: א. לשתק את העמדות הערביות שבחומת העיר ממול לכביש העולה לקרית-שמואל. ב. לכבוש את מלון "טבריה", החולש על כל העיר התחתית. ג. הריסת המחסום, החוסם את הדרך לגליל-העליון בסביבות "הלידו", בו בזמן תבצענה יחידות החי"ש פעולות-הטעיה בעיר בכל הכיוונים. באותו לילה, 16.4.48, ביצעו יחידות החי"ש את פעולתן (פוצצו בתים, שהיו מיושבים ביום ע"י צלפים), ואלו הפלמ"ח לא יכול היה לפעול משום הפרעת הצבא, שירד העירה בכוח של משורינים וטנק כבד, - והפעולה נדחתה ללילה השני.
בינתים קיבלו יחידותינו בעיר-העתיקה הודעה על המצב ועל ההתקפה, והוטל עליהם לרתק באש את עמדות הערבים בעיר העתיקה במשך כל זמן ההתקפה.
בלילה השני יצאו יחידות הפלמ"ח לפעולה והצליחו להשתלט על מלון "טבריה", שהועבר מיד לידי יחידת חי"ש, ואחר המשיכו לפוצץ את עמדות האויב רחוב-כנרת היורד לים, למחרת עזב הפלמ"ח את טבריה כיון שנקרא לפעול במקום אחר. הוחל בתיכנון התקפה מצד קרית-שמואל. דרך טחנת הקמח, כדי להשתלט על כביש הגליל ע"י כיבוש ה"לידו" ובית-החולים המקומי "טורנס". כל ההכנות נעשו, והתכנית הוסברה למפקדי-המשנה. אך פעולה זו לא בוצעה, משום שבאותו בוקר, 18.4, ב-11:00, פינוי ערביי טבריה את העיר בחסות הצבא. היה זה מקרה ראשון. תקדים של עזיבת מקום ופינוי מוחלט. בעיר הוכרז מצב צבאי ע"י מפקד העיר. זמן קצר לאחר מכן נכבשו הכפרים ששכנו לאורך הכביש לגליל והכביש נפתח לתנועה יהודית.

יצחק שוסטרמן