22.5.45
יקירתי
סלחי לי על שאיחרתי במקצת לענות לך אך ודאי ידוע לך שאנו נמצאים עתה בתנועה ואפשרויותינו מוגבלות. כרגע כותב אני על שולחן ממש בחדר יפה שיש לי ולעוד שנים מחברי. הכפר שבו אני נמצא כעת הוא באלפים המזרחיים, כמעט בגבול אוסטריה ואיטליה. הכפר הוא בבקעה צרה שהרים גבוהים מאד משני עבריה. מורדות ההרים מכוסים לרוב עצים יפים וגבוהים מאד. תושבי הכפר הם איטלקים, אוסטרים וסלובנים (יוגוסלבים צפוניים). בכפר הזה נמצא גם צבא סדיר של טיטו ופרטיזנים איטלקים למיניהם (אדומים, ירוקים).
את נוכחותנו מרגישים ביותר האוסטרים והם מפחדים מאתנו פחד מוות. אנו לוקחים את החשובים שבהם לעבודות שחורות במטבח ולניקוי חדרים. דרכנו עוברים לדרום המוני שבויי מלחמה ופועלי כפיה ומשם הם חוזרים לארצות מולדתם; מהם צרפתים, הולנדים, בלגים, פולנים, סרבים, יונים, איטלקים וסובייטים למיניהם (רוסים, סינים, קירגיזים, אוזבקים, טטרים, מונגולים וכו' וכו'). הם נוהרים באלפיהם רעבים וחסרי לבוש, ממש נדידת עמים. יהודים ביניהם אין.
היום עברו כאן לראשונה ששה יהודים מרומניה. הורדנו אותם מן הרכבת ואנו דואגים להם עתה. כל השבויים החוזרים עתה מספרים שכל היהודים הובדלו ונלקחו למחנות השמדה. פגשנו בקפיטן יהודי רוסי, מפקד גדוד אוזבקי, שנלקח בשבי בבודפשט לפני שבעה חדשים. הוא עצמו מקיוב. לדבריו נשאר הוא יחידי מכל משפחתו. בבקרו בעירו לאחר הכיבוש הרוסי מצא רק את הקבר ההמוני לכל יהודי העיר שבו נקברו גם בני משפחתו. הוא נראה מאד אומלל ומיואש, בכה ממש כילד קטן. הוא אמר שאנו בני האדם האנושיים הראשונים שפגש מזמן נפלו בשבי, אנשיו האוזבקים עזרו לו והסתירוהו. עינו האחת הוצאה על ידי גרמני.
אחיך אוהבך
18.7.45
אמא, אבא ורנה היקרים!
סלחו לי על שאני כותב לכם עתה לעתים רחוקות יותר, פשוט אין מה לכתוב. חיינו נמשכים כרגיל בסביבה יפה זו. אנו עובדים מעט מאד ולומדים הרבה. הלימוד עומד על רמה גבוהה והקצב מהיר. מדי פעם בפעם נעשות בחינות במתימטיקה, אנגלית, עברית והיסטוריה. ממש חזרתי לספסל הלימודים. הקורס, שבו אני לומד, מטרתו היא - תעודת הבגרות הלונדונית. איננו חושב ברצינות לקבל תעודה זו, אך אני לומד תורה לשמה, מעין פרוזדור לחיים האזרחיים. הדבר שעליו אפשר לכתוב הוא - הפליטים היהודים שאנו פוגשים בהם. אך לטובת הענין מוטב שאמעיט בדיבור. הטיפוסים היהודים שאנו פוגשים כעת בנדידתם יפים מאד, בחלקם הגדול דוברי עברית. הליטאים מדברים עברית ממש כשלנו. מהם שהיו פרטיזנים בגיטאות וילנא וורשה ועוד וברחו ליערות. מהם מרומניה, בסרביה, קרפטו-רוסיה, הונגריה, צ'כיה ויון, כן פגשתי מספר יהודי רודוס. מצבם עלוב ביותר, הם מנווונים גם מבחינה גופנית וגם מבחינה רוחנית ומוסרית. בפולין עצמה מתנהלת עתה אנטישמיות פרועה המאיימת על שרידי היהודים שם, כל היהודים הרוסים הם מעריצי סטלין. הם קוראים לו "יוסלה" ולרוסים "יוסלאך". הוא עוצר בעד ההמון ברגע מותו, הם אומרים, צפויה סכנה מרובה ליהודים, בפרט לקומוניסטים היהודים, ואף רבים מהם התחילו בנדודים ופניהם בדרך לארץ ישראל.
בנכם אוהבכם
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח