שלום אביטל (אבוטבול)
נולד בכ' באב תשי"ג, 1 באוגוסט 1953 במזה שבמרוקו.
נפל בב' באייר תשל"ד, 24 באפריל 1974 בפסגת החרמון.
בוגר מחזור תשל"ב.
עד גיל אחת עשרה גדל שלום במרוקו. ב-1964 עלתה המשפחה עם חמשת ילדיה לישראל. האב, שהיה במרוקו סוחר אמיד, החל לעבוד כפועל. המשפחה השתכנה בעיר-גנים שבירושלים.
כאנשים מסורתיים שלחו ההורים את ריצ'ארד, ששמו הוסב לשלום, אל בית-הספר הממלכתי-דתי של חב"ד בשכונה. כשלא היו שבעי רצון מרמת הלימודים שם, שלחו אותו לבית-הספר "בית-הכרם". המורים הבחינו בכישוריו של הילד העולה ובמוטיוואציה שלו והפנו אותו להמשך לימודים בבית-ספר "בויאר".
כשהגיע ל"בויאר" עדיין לא שלט היטב בעברית, וסבל מפער בחלק ממקצועות הלימודים. בטופס הקבלה ציין, שהוא רוצה ללמוד בעתיד בטכניון.
בכיתות ט' ו-י' התגבר שלום על החסכים. ב-י"א התחיל ללמוד במגמה המתמטית-פיסיקלית, וסיים לימודיו בציונים גבוהים בבחינות הבגרות.
תחומי התעניינותו היו רבים. הוא קרא ספרות יפה וספרי מדע, התעניין בביולוגיה, בפיסיקה, במדע החלל, ובו בזמן בהיבטים הפחות גלויים של חיי האדם: בפראפסיכולוגיה, בהיפנוזה ועוד. שלום היה מודע לפער בין השקפותיהם המסורתיות של הוריו לבין אלו שלו, והיה גאה בהוריו, כשאימצו עמדות ב"רוח הזמן". הוא הוטרד מהפער ומאי-ההבנה בין היהדות המסורתית ליהדות המודרנית-מערבית. בכתה י"א השתתף בסמינר "גשר", ושמח לגלות שותפים להתלבטויותיו ולמצוא פתרונות ללבטיו. בחופשות הקיץ ירד לעבוד באילת. נהנה מהעצמאות ומיכולתו לממן את צרכיו.
שלום ניסה להתקבל ללימודי ארכיטקטורה במסגרת העתודה האקדמאית. משהתברר לו, שהדבר אינו אפשרי, התגייס והתנדב לסיירת "אגוז". בתקופת האימונים חלה בצהבת, והפרופיל שלו ירד. הוא הוצב לתפקיד מינהלי בקונייטרה שבגבול סוריה, וכך נשאר עם חבריו ליחידה. אחר-כך נשלח לקורס נהגות.
משפרצה מלחמת יום הכיפורים, חש בושה ועלבון על שאינו משרת עם חבריו. במכתביו מאותה תקופה התלונן על שיממון ועל החיפושים אחר היופי והטעם בחיים. הוא נאבק לשינוי הפרופיל הבריאותי, וב-1974 הוחזר לסיירת, ונשלח לקורס מכ"ים של "גולני". במסגרת הקורס שירת שבועות אחדים במובלעת הסורית, ואחר כך נשלח עם יחידתו לפסגת החרמון. כדי למנוע דאגות מהוריו שלח מכתבים, שתואר בהם הנוף הנפלא של הרי ירושלים.
שלום נהרג בהפגזה סורית על החרמון סמוך לסיום קורס מ"כים.