מראשית קיומו של גדוד 13 הוטל על יוסף לארגן, לאמן ולפקד על פלוגה בתחומי הגדוד. הוא קיפל בעצמו את התפתחותה של פלוגה אשר עמה יצא לקרבות.
תחילת עבודתו היתה זרועה קשיים של אירגון חיילים אשר הגיעו מפרברי העיר ואשר היה צורך להחדיר בהם רוח קרב, לאמנם ולעשותם מסוגלים למלחמה.
התנאים היו בלתי נוחים לחלוטין. היה צורך להסביר לחיילים שהבגדים, הנעלים, יגיעו כעבור זמן וכן שאר צרכי החיילים אולם למרות התנאים והנתונים הבלתי מספקים הצליח יוסף להכשיר את פלוגתו לשעת הצורך. לאחר תקופה קצרה החל יוסף לצאת עם פלוגתו לפעולות נגד האויב. מתחילה היו הפעולות קלות יותר אך מדי פעם נעשו הפעולות רציניות יותר ויותר. לא היתה כמעט פעולה צבאית שיוסף לא שותף בהכנתה ובביצועה. הוא קנה לעצמו תואר של מפקד לא רק בזכות המינוי אלא בעיקר בזכות היכולת שגילה והאימון שקנה לעצמו בקרב פקודיו.
כל אחד מפקודיו ידע, שגם אם לפעמים שוגה יוסף במעשיו במחנה הרי מעטות אפשרויותיו למשגה בחזית. מפקד הרוכש לעצמו את אימון פקודו מקנה לעצמו חלק חשוב מכושר פיקוד והישג זה השיג יוסף במלואו.
יוסף נפל בקרב אשר לא נרשם בסיפור או בשיר אך אילו מצא הסופר היה מתאר את הקרב כקרב של מעטים נגד רבים, של שריונים נגד גבורת נואשים.
על יוסף הוטל להחזיק מעמד בגיזרה המזרחית של חזית ג'נין כדי לאפשר נסיגה מסודרת מן הקוים המערביים. תפקידו בוצע תוך לחץ עצום של האויב ותוך עקשנות מפליאה של המגינים. פלוגתו של יוסף לא נסוגה טרם שהורשתה לכך, למרות אש האויב הכבדה ולמרות מספר הפצועים ובתוכם יוסף. קרב זה היה מבחן לעבודתו של מפקד הפלוגה מאז הראשית ובמבחן זה עמדה הפלוגה יפה. הוברר כי הפלוגה היתה מאומנת, מאורגנת וחדורה רוח מלחמה. מאמציו של יוסף נשאו פרי.
גדוד 13 על מפקדיו וטוראיו מרגיש היטב את גודל האבדה. נעקר מן הגדוד אחד ממפקדיו המחוננים.
כחבריו לקדוש ההגנה על מולדתנו שותפים שוים אנו לאבל חבריו לבנין הארץ בקבוצת זרעים-דברת.
בשם גדוד 13
עמוס
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח