מול שאול האויב אז נצבת אתה העלוב, בעמדה אז שמרת והם רצחוך אחי אחי.
חיים!... חיים!... חיים!... אינך עולה לי. כן. כנראה נכונה השמועה, אנו לא נזכה עוד לראותך. השקית בדמך הצעיר את אדמת המולדת, את אדמת דגניה. הרווית אותה בדמך, אנו לא עוד נראך.
צליל המפוחית הנעים עדיין מפרפר באזני. עדיין אני שומעת את נקישת נעליך בשעת הריקוד החסידי, עדיין נשמע לי קולך, אך קול הצלילים הללו נבלעו עם עזבך אותנו לעד.
קשה מאוד להשלים עם עובדה מרה זו אך ברירה אין.
כה עליז ושמח היית עם ראותינו אותך ברגע האחרון.
כה קשה היא הפרידה ממך, אך אנו נזכרך.
קשה היא מאוד המכה וקשה שבעתיים העובדה.
כל כך הרבה חיים הוספת לנו. בישבינו לעתים עצובים במועדון, פתחת בשיריך העליזים ורוממת אותנו. על כל צעד ושעל הנך חסר לנו. כל פרט קטן מזכיר לנו אותך.
הלכת בלא עת...
אנו נזכרך לעד!
דרורה
מתוך החוברת "לעשרה שנפלו" בהוצאת קיבוץ הראל
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח