קורות חיים
בן יהודה וריבה. נולד ביום ו' באדר תש"ח (16.2.1948) בחיפה, בעיצומה של מלחמת השחרור. כשהיה בן שמונה עברה משפחתו לרמת-שאול ושם למד בבית-הספר היסודי "רמות". יוסי היה פעיל מאוד בחיים התרבותיים של בית-הספר והשתתף בכל חגיגות בית הספר. היה גם חבר בתנועת "הנוער העובד". הצטיין בספורט וביחוד במשחק כדור הוקי וכאשר גדל סיים קורס לכדור-יד ב"מכון וינגייט". תקופת תום ילדותו ולבטי ההתבגרות על שמחותיהם ובעיותיהם היו משולבים בנוף הפראי והיפה של סביבת מגוריו. לאחר סיום לימודיו בבית-הספר היסודי החל ללמוד בבית-הספר "תיכון- חדש" בהר הכרמל ולאחר שנתיים עבר לבית-הספר "חוגים" שעל הכרמל במגמה לביולוגיה. מדעי החיים קסמו לו מאוד והוא רצה לעסוק, לכשיגדל, במחקרים בתחום זה. בתקופת בית-הספר התיכון הצטרף לגדנ"ע, עבר במסגרתו קורס מ"כים ואף הדריך חניכים. כן השתתף פעמיים ב"צעדת ארבעת הימים". יוסי השתתף בחוגים דרמטיים ובאחת מחופשות הקיץ אף השתתף בהצגה מטעם תיאטרון "זרקור". הוא היה בעל קול ערב וניגן בחלילית ובמפוחית-פה, אהב לקרוא והרבה בכתיבה. בעת מלחמת ששת הימים כתב יומן, שקרא לו "ששת ימי המערכה - רשמים מימים גדולים". כעבור זמן כתב סיפור בן שני פרקים, "המארב", שבו דן בבעיות העימות שבינינו לבין הערבים. מאהבתו את הארץ ואת נופיה הרבה לטייל ברחבי הארץ. לאחר שסיים לימודיו הצטרף לגרעין שהיה אמור להשלים את קיבוץ רביבים. יוסי גויס לצה"ל בספטמבר 1966, התנדב לשרת בנח"ל והצטרף עם הגרעין לקיבוץ רביבים. בקיבוץ היה פעיל בשטחי החברה והתרבות והתבלט בכושר המנהיגות שלו. הוא אהב את העבודה ואת החברה. בזכות תכונותיו וכושר המנהיגות שלו הוצע שיצא - במסגרת אחוזי הגרעין - לקורס מ"כים. מיד עם תחילת הקורס פרצה "מלחמת ששת הימים" וכאשר הגיע הביתה לחופשה קצרה, כבר היה לוחם "ותיק", שהשתתף בקרבות כאחד מאנשי פלוגת החוד, שפרצה את הדרך למתחם אום-כתף - כשחזר היה אדם שונה לחלוטין מכפי שהכירוהו הוריו. לאחר קורס המ"כים נשלח לקורס קצינים, עבר אימוני צניחה וצורף לסגל המדריכים של בית-הספר לקצינים. כיון שיוסי לא רצה לסיים את שירותו כמדריך בבית-הספר דרש להצטרף לשורות לוחמי "גולני" ובקשתו אושרה. ביוני 69, בעיצומה של מלחמת ההתשה הוא ירד עם החטיבה לאזור התעלה, והפעם כמפקד מחלקת לוחמים. בחודשי הפעילות בקו לא הרבה לבקר בביתו, אך שמר על קשר תמידי, באמצעות שיחות הטלפון, שניהל בעיקר בשעות הקטנות של הלילה. קולו נשמע שקט ובטוח וניכר היה בו כי עסק באותם ימים בדברים חשובים, שגרמו לו סיפוק רב. בראשית ספטמבר 1969 ביקר בביתו בפעם האחרונה בחופשה קצרה, וכאשר יצא לדרכו כשחיוך על פניו קרא: "אינני יודע מתי אבוא. אכתוב, אצלצל, אך אל תדאגו". בכלל, תמיד ביקש להרגיע את בני הבית ולאביו אמר: "אל תדאג אבא, אני שומר על חיילי המעוז וכמובן, על עצמי". אור ליום ב' בתשרי תש"ל (13.9.1969), נפל על גדות תעלת סואץ מצליפות אויב והובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בחיפה. המשפחה וקיבוץ רביבים הוציאו לאור בשנת תשל"א חוברת לזכרו בשם "סיפורו של יוסי" ובה הסיפור "המארב" וכן דבריהם של חברים, ידידים וקרובים. סיפור המארב הודפס שנית בחוברת "שדמות" (גליון ל"ט - תשל"א) ערב יום העצמאות תשל"ב נקרא אולם ההתעמלות בבית-הספר היסודי "רמות" על-שמו והוצב בו לוח שיש לזכרו.