קורות חיים
זמל ישראל בן חיים ורחל, מחלוצי העליה השניה. נולד בג' באדר תרע"ה בקבוצת מרחביה. בתרפ"א עברו הוריו לנהלל והיו ממיסדי המושב. גמר את עשר הכיתות של בית-הספר ונודע בשקידתו בלימודים, בקריאת ספרים, בנאמנות לכל מה שנטל על עצמו וגם בשובבותו שלא גרעה מחיבת המורים אליו. התבגר בעבודה במשק הוריו והיה לבחור כבד-ביטוי וכבד-תנועה, מסוגר בתוך עצמו, אך חביב על חברים מעטים שפתח להם את צפונות לבו. חיבב ביותר להאזין למוסיקה קלאסית שמצא בה ביטוי חי לתוסס בנפשו ללא מוצא. הרבה לנגן ולזמר כדי לבטא בדרך זו מה שנבצר ממנו להביע בדיבור.
ב-1933 הצטרף ל"הגנה" המקומית, היה ממונה על ה"סליק" והתאמן בחבלנות. באותה השנה התנדב למשמרות על פרדסים בשרון - במלחמה למען עבודה עברית, וכן היה נענה תמיד לכל קריאה לעזרה ליחיד ולכלל. היה בין היוזמים להכניס ענף גידול הצאן לנהלל ועם עוד שניים מצעירי המקום קנה עדר-צאן והיה לרועה.
ב-1936 השתתף בפעולה לארגון צעירי נהלל להתישבות בשימרון ועלה שמה בין הראשונים. הארגון נהפך לקבוצה שקלטה קבוצה צעירה חניכת דגניה ויחד עלו להתנחלות בחניתה וישראל קיבל עליו את האחריות לענף גידול הצאן כבעל נסיון רב בו. השתתף גם בשמירת המקום ובהגנתו ובזכות ישרו ופשטותו נתחבב על חבריו וקיוה למצוא כאן את סיפוקו ואושרו. כשהתגייס אחיו הצעיר לצבא במלחמת-העולם ויתר על שאיפותיו ותקוותיו שאיחרו להתגשם, וחזר לעבוד במשק הוריו.
בחורף תש"ח מילא את חובתו בשמירה ובהגנה ובראשית מאי 1948 התגייס לשירות מלא בצה"ל. השתתף בקרבות משמר-העמק ובחזית סג'רה-לוביה. שם נפצע ויומיים לפני חופשת ההחלמה חזר לגדודו בהדגישו שהוא מסוגל שוב לשירות ואסור לו לשבת בטל אף יום אחד נוסף. עבר עם גדודו אל הנגב ובאחרונה השתתף כחבלן במבצע "חורב". בהסתערות השלישית בזחלמ"ים על משלט אחד ליד רפיח נפגע ונפל לפנות בוקר ביום 4.1.1949, למחרת היום נקבר בנהלל.
זכרו הועלה בספר "אשר שכלנו" לזכר חללי נהלל במלחמת-השחרור.