טוראי שמואל הילדסהיים ז"ל

קורות חיים

שמורל נולד ב-7/12/1924 בעיר "שרדז" בפולין ובה גדל עד גיל 14 וחגג את חגיגת "הבר-מצוה" וב-1938 עלה לארץ.

בגיל 12 מת אביו, וכעבור שנה לכבוד ביקורו של הרברט סמואל ניתנו 100 סרטיפיקטים לילדי הגולה ושמואל זכה באחד מהם. מאביו ירש את החוש לאסטטיקה ולאמנות ואת כשרון השירה. את דרך חיי האב ראה כצוואה לחייו הוא.

למד שנה בביה"ס "זיו" ברמת גן ובו רכש ידיעה בסיסית בשפה העברית ועבר לאחותו במושב כפר חיים ששם למד וגמר את בית הספר, ושם קיבל גם הכשרה חקלאית. משם עבר לחיפה והיה כשנה אצל אחיו. היה חניך "השומר הצעיר" ב"גדוד השדה" ועם הבוגרים יצא להכשרה בבית אלפא. בשנת 1943 עבר לשריד ששם חי עד יום מותו. עבד ברפת, התחתן עם חברתו פסי ונולד להם הבן הבכור - ניר. עם ההתקפה על "משמר העמק" ב-4/4/48 יצאו מכל משקי העמק לעזרת הקיבוץ המותקף ושמואל היה בכיתה משריד. התגבורת הגיעה בשלוש לפנות בוקר ומיד תפשה עמדות במשק. בזמן הצליפות אמר "אסור להפסיק את החיים במשק - צריך לעלות להר ולהפסיק את הצליפות". לאחר סיימם את הפעולה והיו בדרך הביתה נפתחה עליהם אש צלפים מההרים ובדרך לכפר ברוך לא רחוק ממשמר העמק - רק אמר "קיבלתי כדור" ונפל ומת במקום.

באותו היום ה-6/4 בערב הובא במכונית לשריד ושם בחדר הקריאה עמד משמר כבוד. למחרת לפנות ערב הובא לקבורה בשריד.

שמואל היה מעורה בחיי הקיבוץ והיה בין המקפידים על העקרונות אם זה בעבודה ואם בחיי חברה ותרבות. דרש בכל התוקף להשתתף באימונים ובפעולות ולא ויתר. עם פרוץ המאורעות תבע - והתגייס לחי"ש ויצא לעזרת משמר העמק להדיפת ההתקפה, יצא ולא חזר... וכך כתב המשורר: ..נוגות בכינו על מות אחינו / כוכב הלילה דעך. דעך.. / אז חרש קמנו, דמעה מחינו / לשוב ללכת בנתיב האח.