תפריט נגישות

סמ"ר בר ברי יעקוביאן ז"ל

בר יעקוביאן
בן 20 בנפלו
בן רות וציון
נולד בנתיב השיירה
בי"ג באייר תשנ"ח, 9/5/1998
התגורר בנתיב השיירה
שרת בחטיבת גולני
יחידה: סיירת גולני
התגייס ב-25.7.2016
נפל בכ"ט בשבט תשע"ח, 13/2/2018
מקום קבורה: נתיב השיירה
הותיר: אם: רות ו- 2 אחים: אורון ואיתי

קורות חיים

בן רות וציון. נולד ביום י"ג באייר תשנ"ח (9.5.1998) במושב נתיב השיירה שבגליל המערבי. אחיהם הצעיר של אורון ואיתי.

בר, שכונה על ידי אוהביו בָּרי, גדל במושב בו נולד. בן למשפחה חקלאית שחונך על אהבת האדמה והארץ. בשנותיו הראשונות התחנך בקיבוץ בית העמק, המשיך ללימודים בבית הספר היסודי במושב רגבה ומשם ללימודי תיכון ב"בית חינוך גליל מערבי" בנהריה. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות וקיבל תעודות כמצטיין כיתתי ושכבתי בכיתות י"א ו-י"ב.

בילדותו אהב לשחק בחצר ביתו, כשהמשחקים החביבים עליו כוללים כלי נשק מסוגים שונים, וכך כבר מגיל צעיר היו לו חרבות ורובי צעצוע. כבוגר, אהב לקרוא ספרים העוסקים בהיסטוריה ובמלחמות ישראל, לצפות בערוצי ההיסטוריה והטבע, כגון "נשיונל ג'אוגרפיק" וערוץ "דיסקברי", ולהרחיב את ידיעותיו בכל הקשור לצבא, למלחמות ולכלי נשק.

בנוסף, אהב מאוד ספורט ובעיקר רכיבה על אופניים, איגרוף, מתח וריצה. הוא נהנה מטיולים בטבע, מגלישה או צלילה בים ומהאזנה למוזיקה, בעיקר בערוץ ה-MTV. חובב בעלי חיים היה, אשר גידל במסירות את ג'ולי כלבת המשפחה.

הקשר של בר עם בני משפחתו היה קשר חם וקרוב. הם ראו בו "הנסיך הקטן" של הבית וסיפרו כי הוא היה ביתי מאוד ואהב לבלות זמן איכות בחיק המשפחה.

בהיותו בן שש-עשרה נפטר אביו בפתאומיות, והוא נרתם לסייע בכל הנדרש בעבודות הבית.

בר היה נער שקט, ביישן וצנוע. מסודר ומאורגן, דייקן ובעל משמעת עצמית. נעים הליכות ויחסו לסובביו היה מכבד ומעריך. הוא בורך בכושר מנהיגות, ידע להוביל תוך שהיה רגיש מאוד לסביבתו. קבע לעצמו מטרות והגשים אותן, היה אדם עקשן שידע מה הוא רוצה ואיך להשיג את מה שרצה. ידע להשמיע את האמירה הנכונה בכל עת, ולהפגין חוש הומור שמַחיה את הסביבה.

אוהביו תיארו אותו תוך התייחסות לשמו: "בר: כינוי למישהו שגדל בטבע ומתאפיין בתכונות של פרא וגבורה, כמו 'צמח בר'. אנשים בשם זה מתאפיינים בשאיפתם למסגרת יציבה וקבועה, יש להם רגישות רבה וקשר עמוק למשפחתם... לאנשים אלו כוח אישי להיות מוקד משיכה לסובבים אותם, וכזה בדיוק היה בר שלנו".

מגיל צעיר היה "מורעל" על הצבא, בתיכון שם לו למטרה להתגייס לשירות קרבי בצה"ל והיה נחוש להשיג מטרה זו. הוא הצטרף לפעילות עמותת "אחריי!" כחלק מההכנה לגיוס לשירות קרבי ומשמעותי, הקפיד על אימונים פיזיים ועבר הדרכות שונות תוך שהוא מסמן לעצמו מטרות, מציב יעדים ומתמודד עם האתגרים שבדרך.

בפברואר 2016, קודם לגיוסו לצה"ל, טס עם אורון אחיו לטיול בתאילנד. למד שם צלילה ונהנה מכל רגע.

ביום 25.7.2016 התגייס לצה"ל והגיע בדיוק למקום שרצה – סיירת "גולני". שירותו בסיירת הסב לו גאווה רבה והוא חש שליחות בעשייה הצבאית. הפגין אחריות ומוטיבציה בביצוע המשימות והתפקידים שהוטלו עליו, והיה נחוש לתרום ככל יכולתו ולסייע לחבריו לצוות, כשהוא מתנדב למשימות ומפגין יכולת למידה מהירה ודבקות במטרה.

סובביו סיפרו כי חרף המאמצים הפיזיים והמנטליים שדרש ממנו השירות בסיירת, הוא הקפיד שלא להתלונן, וכאשר היה נשאל על ידי אימו לתחושותיו נהג לענות - "קשה אבל כיף".

במסגרת שירותו הצבאי עבר הכשרות שונות, בהן קורס "מתשאלים קרביים" המכשיר לוחמים לניהול שיח בשפה הערבית במטרה לסייע במניעת חיכוך עם האוכלוסייה המקומית במהלך הפעילות. עם תום הקורס חזר ליחידה כשהוא חדור מוטיבציה ליישם את החומר הנלמד.

ביום 13.2.2018 כשהוא בדרכו עם יחידתו לתעסוקה מבצעית באזור יהודה ושומרון, אירעה תאונה קטלנית. במקום נהרגו בר וסמל ראשון שטו טספו, כעבור שישה ימים מת גם הפצוע סמל ראשון שילה סימן טוב.

סמל בר (ברי) יעקוביאן נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ט בשבט תשע"ח (13.2.2018). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנתיב השיירה. הותיר אם ושני אחים.

בר הועלה לדרגת סמל ראשון אחרי נפילתו.

על מצבתו כתבו אוהביו את המילים שהוא בחר לכתוב על קיר חדרו: "המעז מנצח".

כתבה אימו: "יום הזיכרון מסתבר הוא בשבילכם. לנו יש יום זיכרון בכל יום, בכל דקה. הכאב, העצב והגעגוע רק מתעצמים בכל יום, והלב מסרב להאמין בעוד הראש מבין שברי שלנו איננו. לא נתחבק ולא נתנשק ולא נפטפט ולא נצחק ביחד. נשארו רק זיכרונות טובים. ילד קסם, אהוב, ביישן וחייכן, צנוע וטוב לב שלא נשכח לעולם. אז מי צריך יום זיכרון כשכל יום הוא זיכרון בשבילנו?"

ספד לבר שי, המחנך שלו: "בר היקר, נפגשנו לראשונה לפני חמש וחצי שנים. אתה היית תלמיד בכיתה ט', ואני המורה שלך לספרות. זו הייתה השנה הראשונה שלי בבית והספר ואני זוכר אותה היטב. אני זוכר איפה ישבת, שקט, מופנם, לא מוציא הגה. שנה אחר כך, לשמחתי, נפגשנו לראשונה כשראיתי את השם שלך ברשימת התלמידים שחינכתי. בראשי עבר לי ילד שהיה כעלה נידף. מהר מאוד הכרנו ומהר מאוד היית הכול, חוץ מעלה נידף. חזק, שקט, צנוע עם חיוך מבויש, מצטיין מכל הבחינות, אנושית ולימודית. כמה ששמרת מרחק מהתלמידים, הם רצו להתקרב אליך יותר ויותר. ברור היטב למה. האיכות הבלתי רגילה שלך גרמה להערכה בלתי רגילה ואהבה רבה כלפיך. מעטים האנשים שהופכים לקונצנזוס. בכיתה מורכבת במיוחד היית המצפן, הרף הגבוה ביותר של מצוינות. כל מחצית, מכיתה י' ועד י"ב, לא הפסקת להצטיין. גם המשבר הגדול בעקבות מות אביך לא גרם לך לסטות ימינה ושמאלה ממטרותיך. בשקט בשקט עבדת והתאמנת, הלכת והתחזקת מכל הבחינות. העיניים של כולנו נישאו אליך. אין לך מושג כמה י"ב4 והמורים שלך העריכו אותך. היית מה שרובנו לא. כשצחקנו אחד על השני בכיתה תמיד היה מרגש לראות אותך עם חיוך ועיניים מוארות, כיף היה להצחיק אותך. הייתה לך דרך משלך. סירבת להצטלם בכל תוקף והשיא בספר המחזור. אני לא אשכח איך חצי כיתה ירדה על הברכיים, פשוט כך, כדי שתצטלם, אבל אתה בשלך. לא אמרת מילה, לא רצית לפגוע בכבודו של איש, כל כך טוב וצנוע. לטיול השנתי לא נסעת. אימא שלך היקרה כל כך רצתה שתהנה, ואתה טסת עם אורון לתאילנד. אני לא אשכח את התמונה ששלחת של אי קסום ומתחת כתבת עין עובדת... השיא היה בבגרות בחינוך גופני. היינו באוטובוס בדרך לריצה. שאלתי לידך בכוונה את אהרון ואמיל 'מה היה השיא עד עכשיו?' ואמרו לי '7:06'. שאלתי אותם, מתוך רצון לדחוף אותך כמה שיותר, 'מה אתם אומרים? יש סיכוי שבר ישבור את השיא היום?' ואהרון אמר 'בר רץ יפה אבל אין סיכוי'. אמרתי לך שאם אתה לא שובר את השיא אני שובר לך את הרגליים. רצת 7:04. אחרי הריצה אמרת לי שבסיבוב האחרון חשבת על מה שאהרון אמר ועל מה שאני אמרתי. כרגיל, לא עשית מזה עניין ורק אנחנו בכיתה לא הפסקנו למחוא לך כפיים. רגע לפני סיום י"ב אתה ואימא התעקשתם שיש לי חלק גדול בהצלחה שלך ובמי שהפכת להיות. גם אז וגם עכשיו, באמת ובתמים, אני חוזר ואומר אין לי שום חלק בכך. זה הכול אתה, שלך ובזכותך. לכבוד היה לי להיות המחנך שלך. כל כך התרגשתי והתגאיתי שהתקבלת לסיירת גולני. הצבא ידע היטב לזהות את האיכויות שלך. זרחת שם. כשהגעת לבקר בשנה שעברה בבית הספר, זה כבר היה מישהו גבוה, תמיר, חזק, חסון וצנוע, כל כך רחוק מהעלה הנידף שהכרתי בראשונה. לימדת אותי שיעור חשוב, בר. שכל אחד, אבל כל אחד, יכול לעשות שינוי ודרך בלתי רגילה, מעוררת הערצה, אם רק ירצה ויעבוד קשה עבור זה. לך היו את שני הדברים. היית מושא לשיחה וגאווה גם אצלי בבית, כשדיברתי לא פעם עליך. מודל למצוינות ולחיקוי. אני לא מאמין שנגזר עלינו להיפרד ממך. איש המילים נותר ללא מילה. רותי, אורון ואיתי, בשמי ובשם הצוות החינוכי בבית חינוך תיכון אזורי גליל מערבי ובשם י"ב4 ותלמידי השכבה, אנחנו מצדיעים לך על מי שהיית ובזכותך אולי נלמד על צניעות, דרך ארץ, רגישות, אהבת הארץ והמדינה, נתינה, חוכמה ואהבה ללא סוף. אוהבים אותך כל כך".

דודתו עמליה כתבה: "אבד לנו בן יקר ואהוב, ילד יפה שנלקח מאיתנו. ברי שלנו, היום אנחנו עומדים מעל קברך במלאת שלושים מיום לכתך ואובדננו. הגעגוע קשה מנשוא ואין מילים, רק כאב מפלח את הלב. עצב שאין לו סוף ואין לו נחמה. הלוואי שנשאב כוח מהידיעה שאהבת את השירות בצה"ל והיית חייל מוערך ע"י מפקדיך ואהוב על חבריך ליחידה. ביצעת את תפקידך בצניעות. שמחת במעשיך ובהישגיך והיית גאה בהם. מיום שעזבת אנחנו נאלצים לדבר עליך בלשון עבר. לא שוכחים לרגע שהיית בן ואח מגונן ודואג לאימא. חסרונך מורגש פה בבית, בכל פינה, בחצר, בגינה - פניך, האור שקרן מהן, האושר שלך, האהבה שפיזרת לכל המשפחה הקרובה. שולחים לך מכולנו חיבוק ענק והמון אהבה ומבטיחים להניח פרחים על קברך כי לנו היית פרח בר שנקטף ונעלם. תחסר לנו מאד ברי יקר ונחתום בדברי המשורר נתן אלתרמן: 'נולד לרגע ואיננו'".

עדן, בת דודתו וחברתו הטובה, כתבה: "חודש ארוך חלף שבו הבנו שכנראה כבר לא נקום בבוקר ונגלה שכל זה היה סיוט. חודש של דמיון שפתאום תיכנס ותגיד שהכול בסדר. חודש ארוך שבו המחשבות מציפות את הלב עד אפס מקום... חודש ארוך שבו הלב מתכווץ על דברים שלא הספקתי להגיד, על שיחה שפספסתי, על עוד רגע שלא הספקנו לנצל יחד... חודש ארוך עם געגועים לזיכרונות ובעיקר, געגוע לרגע אחד בלי געגוע".

רחמים, מחנכו של בר, כתב: "אתה תשמש דוגמה אישית ומושא להערצה להרבה מאד צעירים העומדים לפני גיוס... הכאב של כולנו יהיה עטוף בגאווה גדולה על מי שהיית".

ביוני 2018 נערכה צעדת "בדרכו של בר" בהשתתפות חבריו, משפחתו, חיילים ומפקדים, אשר שחזרה את מסלול הריצה שלו מ"מחנה שרגא" לביתו במושב נתיב השיירה. בנוסף, המשפחה ערכה לזכרו צעדה מודרכת בשבילים ובשדות בהם הוא גדל ואותם כה אהב, ובסיומה נערכו הפנינג ומפגש בבית המשפחה.

בר מונצח בפינת ההנצחה לנופלים ב"בית חינוך גליל מערבי" בו למד, ופינת הנצחה הוקמה לזכרו במושב מגוריו. דף לזכרו הוקם באתר פייסבוק.

הוא מונצח באתר הזיכרון לנופלי "גולני". כן הוקמה אנדרטה לזכר שלושת הנופלים בתאונה בשטח האש בו מתבצעת ההכשרה של לוחמי הסיירת.

בניית אתרים: