קורות חיים
בנם של איריס ויוסי. נולד ביום כ"ו באייר תשנ"ה (26.5.1995) בקיבוץ אלונים בצפון עמק יזרעאל. אחיהם של רותם, רועי ורומי.
שרון גדל בקיבוץ, חי ונשם את שבילי העמק והכיר אותם כמו את כף ידו.
ילד חייכן, מלא שמחת חיים, חבר ורע, ספורטאי בלב ובנשמה.
למד והתחנך בבית הספר היסודי בכפר יהושע. בכיתה ז' עבר לבית הספר התיכון החקלאי "ויצ"ו נהלל", שם סיים את לימודיו במגמת ביוטכנולוגיה.
שרון היה אדם משפחתי, העניק שפע תשומת לב לכולם ורקם קשר חם ואוהב עם אחיותיו. הוא ורועי, אחיו הצעיר ממנו בשנה וארבעה חודשים, גדלו כמו תאומים. ערכי המשפחה השתקפו בקרבה שביניהם, וזו התבטאה בחברות עמוקה ובכימיה שהלכה והתעצמה בבגרותם.
בתעצומות נפש ליווה רועי את שרון בימיו האחרונים בבית החולים ולא מש ממיטתו. באצילותו היה שותף מלא להחלטה לתרום את איבריו של שרון ו"להעניק חיים" לאחרים.
שרון עסק במגוון תחומי ספורט; בן אחת-עשרה החל לרכוב רכיבת אופניים מקצועית, התאמן בקבוצת "עמק האושר" והגיע להישגים מרשימים. ארבעה חודשים בלבד אחרי שהחל להתאמן, כבר השתתף בתחרויות של איגוד האופניים. "האימון הראשון שלו היה ממש סיזיפי," סיפר ברוך קרן, מנהל קבוצת הספורט "עמק האושר", "אבל הוא לא התעייף ולא התלונן. הוא היה אז בן שתים-עשרה, ואני אמרתי לעצמי שאם הוא ישיג באליפות ישראל מקום עשרים זה יהיה ממש יפה. בסופו של דבר הוא הגיע למקום הרביעי, וכבר לא היה מקום לספק שמדובר בכוכב."
במלאות לו שש-עשרה שנים הוכתר שרון סגן אלוף הארץ באופני הרים, אלוף הארץ ברכיבת נג"ש (נגד השעון) וכן אלוף הארץ ברכיבת כביש לנוער. שרון נהנה מאוד מהאדרנלין ומהמהירויות הגבוהות. "יש הרבה תכונות שאתה חייב לפתח מעבר לעניין הכושר," הסביר שרון לעיתונאי ספורט שראיין אותו, "סיבולת, סבלנות, ניתוח מצב ותכנון מהלכים, אינטואיציה וטיימינג. תחרויות כביש מתנהלות בקבוצות, אז יש כאן גם עניין של ויתור על האגו."
בן שבע-עשרה צורף לנבחרת ישראל; בתוך זמן קצר ייצג את המדינה בתחרות בין-לאומית שהתקיימה באיטליה, ובה רכב בכל יום כ-120 קילומטר. הוא היה הצעיר שבחבורה והגיע למקום העשירי לבני גילו.
"הספורט ממש עיצב את שרון," אמר אביו, "הוא נהיה מאוד ממוקד ולמד לנהל את הזמן שלו, וזה הביא לשיפור אדיר בלימודים. הוא סיים את בית הספר עם 31 יחידות בגרות, למרות עומס האימונים."
אביו המסור ליווה אותו מגיל צעיר לאימונים הרבים ולתחרויות. הקשר המיוחד שנרקם ביניהם, השעות הרבות שבילו יחד והאירועים שחוו, תרמו תרומה מכרעת לעיצוב אישיותו של שרון. הערכים שספג מאביו היו אבני היסוד בבניית זיקה למסורת ולדת. האב התווה לו את הדרך שאפיינה את מהלך חייו של שרון, ובזכותה הגיע להישגים מרשימים: "השאיפה למצוינות היא מידת הרצון, הגשמת המצוינות היא מידת ההשקעה, השמים הם הגבול והדרך – דרך ארץ."
יואב טל, מחנות "ספידאופן" לאופניים מקצועיים, סיפר על שרון לאחר מותו: "שרון חן, אלוף של כל המדינה באופני כביש, אבל בשבילנו היית האלוף הפרטי. הגעת אלינו לפני יותר משמונה שנים, ילד קורן עם ברק בעיניים, שיער שטני, אנרגיות לטרוף את העולם ואימא מודאגת שמתקשרת לשאול אם לא קצת חם או אולי קר. שרון, גדלת לצידי ובימים האחרונים אני לא מפסיק לדמיין ולחוות שוב את החוויות שעברנו יחד. לאסוף אותך בחושך עם האוטו לאימון אחד על אחד בעליות של מבוא חמה. לעבוד יחד ימים שלמים בחנות כאשר אתה, עם החן והמיוחדות שלך, לא מפסיק להרשים כל מי שנכנס, להקסים אותנו בצניעות ואצילות אותה ירשת בבית ואליה חונכת. שרון, אהבנו אותך ואתה אותנו, התמסרנו אליך ואתה התמסרת אלינו, זו הייתה זכות וחוויה לגדל אותך. איש של 'מני טיים' קראנו לך, ומי שהכיר אותך ידע שלא רק בהשגת גביעים אלא גם ברגעים שבהם צריך לשלב את הרגש."
מסלול חייו של שרון נותב לספורט מגיל צעיר. הוא ניחן בכושר התמדה, בנחישות, בכוח רצון ובמשמעת עצמית אדירה. אף על פי שהספורט תפס מקום חשוב מאוד בחייו וניתנה לו האפשרות להתגייס כספורטאי מצטיין ולקבל את כל ההקלות הנלוות לכך – את שירותו הצבאי ידע שיעשה במקום שבו יוכל לתרום ככל שיוכל. שרון דיבר רבות על הצבא עם רועי, שניהם שאפו לתרום כמה שיותר ואף התחרו ביניהם מי יגיע ליחידה המובחרת ביותר. רוב חבריו בחרו בשירות קרבי. עם הגיעו לגיל הגיוס, ויתר שרון על הזכות לשרת כספורטאי מצטיין וב-17 בנובמבר 2013 התגייס ליחידה המובחרת, סיירת "אגוז" של חטיבת "גולני". הוא ראה בשירות הקרבי שליחות ותרומה גדולה למדינה.
במהלך ההכשרה ביחידה שבר שני שיאי ניווט ונבחר למצטיין שבוע הניווט המסכם. ימים ספורים לפני מותו עוד השתתף בריצת ניווט במסגרת אליפות צה"ל.
ביום ג' בלילה התקיים תרגיל של הסיירת. למחרת בשעה תשע בבוקר הלכו חברי הצוות לישון. כשהתעוררו לאחר שעתיים, וניסו להעיר את שרון – גילו כי הוא אינו מגיב ואינו נושם. הם החלו לבצע בו החייאה והוא פונה ל"מרכז הרפואי לגליל" בנהרייה. לאחר ארבעה ימים נקבע כי הוא מת מוות מוחי ומשפחתו החליטה לתרום את איבריו ו"להעניק חיים" לחמישה בני אדם.
שרון נפל בעת מילוי תפקידו ביום י"ז בחשוון תשע"ה (10.11.2014). בן תשע-עשרה שנים וחצי בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין באלונים. הותיר הורים יוסי ואיריס, אח – רועי ואחיות – רומי ורותם.
אחרי נפילתו הועלה שרון לדרגת סמל.
על מצבתו כתבו אוהביו: "בן אהוב, אח יקר, לנצח בליבנו תחיה. 'גיבור של העולם ילד, עם חיוך של מלאכים'."
יוסי ספד לבנו: "ילד של העמק עם נתינה ואהבה שאין לה סוף. שרון היה תמיד מוצלח בכל דבר שעשה. הוא רכב עשרים שעות בשבוע, ועדיין מצא זמן לעזור לכל חבריו. הוא היה מבריק ומוכשר. הילד שלי היה תמיד ראשון, לא חשבתי שגם למותו הוא יגיע ראשון."
במעמד טקס סיום מסלול אמרו הוריו: "שרון שלנו, כל כך רצית להגיע לרגע הזה, בכל תקופת המסלול ולאחר הכשרה ארוכה ואינטנסיבית, כדי לקבל את סיכת הלוחם. חלמת ולא הגעת. ... במסלול שלא צעדת אתה, צעדנו אנו עבורך. ... בתפקידך כקלע חוד ידעת שאתה לוקח על עצמך משימה קשה, אחריות כבדה ומחויבות לצוות שהפך למשפחתו השנייה. אהבת את תפקידך בכל רמ"ח אבריך. ... היית בן נפלא, אח אהוב ואדם טוב עם איכויות שהן גאווה לכולנו. שרון שלנו, דמותך חיה בתוכנו לעד. אנו מקווים כי נלמד לחיות בשמחה על מה שהיה לנו איתך וממך. ולא בכאב על מה שלעולם לא יהיה עוד."
מפקדו סגן עומר: "מהרגע שהגעת לצוות סומנת כמוביל: במשמעת, בקליעה, בכושר הגופני, מוביל חברתי. קלע החוד הינו תפקיד הניתן לחייל שמעבר ליכולות קליעה טובות, נדרש ממנו סל יכולות ששילוב ביניהן נמצא אצל אנשים נדירים בלבד – שקט נפשי, חוכמה ורגישות גבוהה לסביבה, יכולת ניווט וצוות שסומך עליך והולך אחריו לילות כימים. תפסת תפקיד זה בטבעיות, כאילו נולדת לפרוץ קדימה. לקחת את כל האחריות שבמבטים הנשואים אליך במשך לילות לבנים ארוכים ברצינות תהומית והיית לעמוד האש שבמחנה. תמיד הסתכלת על התמונה הגדולה ... הסתכלת על השטח. חשת אותו. הסתמכת על צורות השלוחות וכיווני הנחלים והחיבור שלך לשטח היה כשל איש נדודים. לא סתם קראנו לך נווט בדואי. אני זוכר שיחות שלנו דוגמת שיחה אחרונה בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) 'גולני' שבה דיברנו על מה הצוות צריך כדי להתבגר, ואתה היית מסוגל להסתכל בצורה בוגרת על דברים ולא להתלונן, אלא להגיד: 'קאלו, אני סומך עליך. אני ספורטאי. כל החיים עבדתי קשה ולא ויתרו לי לרגע. הצוות צריך לעבוד קשה והתוצאות יגיעו.' ... חיכה לך עתיד מזהיר בתור לוחם. ... ביום האחרון שלי איתכם היינו בשטח... כעסתי עליך כי לא וידאת את הציוד שלך עד הסוף, דבר מאוד חריג אצלך. כשעזבתי התחבקנו ונפרדנו, אך הרגשתי שהכעס שלי והאכזבה שלך מעצמך עוד באוויר. ... כוח עליון זימן אותנו להיפגש במקרה בתל חדד באליפות צה"ל לריצת ניווט ביום הנורא שבו נפלת למשכב. ... התחבקנו ודיברנו כאילו לא עברו ארבעה חודשים. סיפרת לי על הצוות ועל החברה החדשה שלקחת לאחד המצפים באזור זיכרון יעקב שדיברנו עליו באחד מימי התרבות ... הלב שלי גאה מאושר מעצם העובדה שהצלחתי להשפיע על אדם נדיר כמוך. ... היום אני מבין שזו סגירת מעגל מתוכננת מלמעלה. ... היית הילד שלי, שלימדתי אותו לקשור שרוכים בנעליים הצבאיות, לירות למרחקים, לנווט, לאהוב את חבריך לצוות ... מפקד לעולם לא מפסיק להיות מפקד. לנצח תהיה בליבי."
סיפרו חבריו הלוחמים בטקס סיום מסלול "אגוז": "שרון היה מיוחד ונגע בכל כך הרבה אנשים מהצוות. נווט וקלע חוד יוצא דופן, חבר אמיתי, כזה שמתעניין באמת ורוצה לשמוע איך היה ומתי ועם מי. תמיד מספר וחייב לעדכן את החברים מה עשה ומה עבר עליו ... אבא שלו יוסי אמר ... שכשהם דיברו על קצונה באיזו ארוחה, שרון אמר – 'למה לי לצאת לקצינים? שנה וארבע מסלול. ואז לעזוב את הצוות אחרי זה? אין מצב. אם כבר לסיים איתם שלוש שנים ואז לצאת. העיקר להיות עם הצוות.' משפט שמתאר אותו כל כך, הילד עם החיוך האינסופי. ... מי שסיים מסלול היום, סיים אותו פעמיים: פעם אחת בשביל עצמו, פעם אחת בשביל שרון."
מפקדו, סגן ברלב, תיאר את ארבעת החודשים האחרונים לחייו: "כבר מהרגע הראשון שמעתי עליך רק דברים טובים. מקצוען, חייכן, שמח כל היום ... חייל שמוביל את הצוות קדימה בשגרה ובחירום. התפקיד של קלע חוד היה תפור עליך. מישהו שבטוח בעצמו וביכולת להוביל צוות שלם אחריו ולהביא אותם למקום הנכון בזמן הנכון. ... כשהפעילו את הצוות בצפון ולא היה לי שנייה של זמן להסתכל על המפות, פשוט זרקתי עליך את המפות ואמרתי לך: 'סע בהצלחה קדימה, תביא אותנו לנקודה,' וכשהגענו ושאלתי אותך אם אתה בטוח שזה פה, אז אמרת לי: 'אם זה לא פה תן לי שבת, ברלב.' תמיד לפני ניווט היית בא אליי ושואל אותי מה השיא כדי שתוכל לשבור אותו, בן אדם עם תחרות בריאה כזאת שמאתגר את עצמו בחיים לא ראיתי. שבועיים לפני שכל האירוע קרה באו אליי ואמרו לי שאתה הולך להשתתף באליפות צה"ל מטעם היחידה. באתי אליך ואמרתי לך שזה לא בסדר שאתה משאיר אותנו לבד בנוהל קרב ראשון של הצוות כי ידעתי שאתה עושה את התפקיד שלך הכי טוב ואין מי שיכול לעשות את זה כמוך. במהלך האליפות דיברתי איתך ואמרת שאתה נהנה ושאתה כבר מתגעגע לצוות. ... ידעת ליהנות מהחיים, תדע שאנחנו מתגעגעים אליך מאוד. היית פשוט לוחם מושלם וחבר יקר. ... נמשיך לחיות אותך שרון, במקצועיות, בשמחת חיים ובהנאה, בהשקעה ובהתמדה בשביל להצליח. ... היה לי העונג לפקד עליך, הזכות להכיר בן אדם ולוחם כמוך וללמוד ממך המון."
חבריו לקבוצה בקיבוץ, שגדלו איתו, אהבנו אותו כאח: "היית הקטן בחבורה, האח המוצלח ביותר. אם זה בספורט, צבא, לימודים ובעיקר בנות. אנחנו זוכרים איך היינו באים אליך הביתה, מטפסים על בית העץ שאבא יוסי בנה, תופסים דגים בבריכה. היית מציע לנו לאכול את כל המאכלים התימנים האלה שלא הבנו איך לבטא את שמם אבל זה תמיד היה טעים. ואז נטשת – הלכת ללמוד בנהלל עוד כשהייתה לך פטרייה צהובה על הראש. היינו צוחקים עליך שביפעת יותר טוב, אך בדיעבד הסיפורים שלך תמיד ניצחו. לא עבר יום בלי שיחת הטלפון עם הצעקות של 'מה הרסתם עכשיו בקיבוץ? למה נכנסתם לבריכה בלילה? למה המועדון מלוכלך?' ... התגייסת, כמובן, ליחידה מובחרת ... כל סופ"ש (סוף שבוע) שחזרת סיפרת כמה שהמפק"צ (מפקד צוות) שלך גבר, שאין על הלשבייה בצאלים ועל הניווטים שתמיד היית מגיע ראשון. איך באת עם חיוך ענק על הפנים וסיפרת לנו ששברת את שיא היחידה בניווט בעמק יזרעאל, המקום שאתה כל כך אוהב ומכיר בו כל שביל ואבן. אתה אף פעם לא יוצא מהבית בלי 100 אחוז סוללה, תמיד מוקף בחברים ובאהבה, ילד שכולם רוצים להיות בקרבתו ואנחנו זכינו!... תימני שלנו, ג'נגו האגדי, הנשר התימני, כל דבר שרק עשית היה מלא באהבה ותמיד על הצד הטוב ביותר. היית מושא להערצה בשבילנו ובשביל המשפחה שלך שתמיד נתנה הכול. מה שבטוח, אף פעם לא היה משעמם איתך. תמיד היית צריך לעשות משהו ולהיות מחובר לכול. אוהבים, כואבים, מתגעגעים ואף פעם לא שוכחים. יותם, אילן, קים, נגה, תמיר, מעיין, בר, נועם וניצן."
לחבריו לכיתה בנהלל חשוב היה לספר, לאחר מותו, מי הוא היה בעבורם: "הילד התימני שלנו שאנחנו כל כך אוהבים, שלא מבזבז שנייה אחת של מנוחה, בין אימונים של אופניים לשבת שחורה, לבין להתחיל עם כל דבר שזז, לרוץ לפק"ל עם חברים, לדוג עם אבא יוסי, לסנג׳ר את רועי שייקח אותך ממקום למקום ... ושוב להספיק לאימון נוסף. ... תמיד היה חשוב לך להיות ראשון בכל דבר שתעשה, לשמוע מלא מוזיקה שחורה, והכי חשוב, הבנות. אין לנו ספק שאם היית יודע שהחיים שלך יהיו כל כך קצרים, היית חי אותם בדיוק באותה הצורה. תודה על הזכות שהיית חלק מחיינו, נכנסת ללב של כל אחד ואחת מאיתנו ותישאר שם לנצח."
להנצחת דמותו ורוחו החיה, שאיפתו למצוינות, דבקותו במטרה ואהבתו הגדולה לאנשים, לספורט ולכושר, מתכננת המשפחה להקים את "בשביל שרון" – מתחם ייעודי של מתקני ספורט וכושר, לשיפור הכושר הגופני והחוסן המנטאלי. מקצתם יהיו מונגשים לנכים וכן יהיו מתקנים לרווחת הגיל השלישי.
בעמוד הפייסבוק "לזכרו של שרון חן", שהועלה להנצחתו, מצורף סרט שבו מתועדים חייו ואשר הוקרן בבית ספרו בנהלל.