תפריט נגישות

סמל תאמר תומר עאמר ז"ל

תאמר עאמר
בן 19 בנפלו
בן אלמאזה וכאמל
נולד בג'וליס
בא' בטבת תשמ"ז, 2/1/1987
התגורר בג'וליס
שרת בחטיבת גולני
יחידה: גדוד "הבוקעים הראשון" (51)
התגייס ב-20.3.2005
נפל בקרב
בי"ח באב תשס"ו, 12/8/2006
במלחמת לבנון השנייה
מקום נפילה: חדת'ה
באזור דרום לבנון
מקום קבורה: ג'וליס
הותיר: הורים, שלושה אחים ושתי אחיות

קורות חיים

תאמר (תומר) בנם של כאמל ואלמאזה, נולד ב-2.1.87, א' בטבת תשמ"ז. תומר נולד וגדל בכפר ג'וליס. התחיל את לימודיו בבית הספר היסודי בכפר וסיימם בבית הספר התיכון, במגמת תקשורת.

בתאריך ה-20.03.05 התגייס לצה"ל ומימש את משאלת ליבו - להיות לוחם בגדוד 51 של חטיבת "גולני". ל"גולני" רצה להצטרף עוד בהיותו נער צעיר, אף ויתר על ביצוע גיבוש סיירות, אליו יועד, בכדי להבטיח הגעתו לגולני. לאחר כשנת שירות בגדוד 51, סיים את מסלול הלוחם והצטרף לפלוגת הרובאית, הפך ללוחם ותיק במשפחת גולני, לוחם אמת.

בתחילת חודש יולי 2006 נפצע, מנקע בקרסול, במהלך משחק כדור רגל עם חבריו. נותר כאוב, פצוע וצולע בבית. הכאב הפך לעצב ולדאגה, עת נודע לו כי חבריו למחלקה, לפלוגה ולגדוד הצטרפו למעגל הלחימה הרגלית בשטח לבנון. חרף פציעתו, ביקש תאמר ממפקד מחלקתו ליטול חלק פעיל במלחמה להגנה על המולדת, לצד חבריו. רגלו הנפוחה ומצבו הבריאותי מנע את הצטרפותו ללוחמי הגדוד. בדאגה, חרדה ועצב רק עקב אחרי המתרחש בארץ האויב, ליבו היה עם חבריו.

בתאריך 26.07.06 חלום הבלהות התממש ותשעה מאחיו לנשק בגדוד נהרגו במהלך הלחימה בלבנון. מבולבל עצוב וכואב (במחלה -ימי ג') התעקש להיות לצד יתר חבריו הלוחמים בשדה הקרב. את הטרדה והדאגה לשלום חבריו הלוחמים, העביר להוריו, אביו, אמו, האחים, האחיות, החברים, בני הכפר... הפעם טרודים ודואגים לשלומו הוא.

בצהרי יום ארור, ה-12.08.06, התקבלה ההודעה המרה על נפילתו של החייל תאמר (תומר) עאמר בשדה הקרב בלבנון. עננה של אבל כבד ריחפה מעל בני ביתו, כפרו, ארצו והעולם כולו. בכי מר הדהד מפי המוני מלוויו למשכבו האחרון.

תאמר הגשים את משאלת ליבו, הפך לגולנצ'יק לוחם, גיבור, אהוד ואהוב על כולם.

תאמר, בחור צעיר בן 19 וחצי בנופלו, היה מקסים, בחור חתיך, יפה תואר ונפש, מקרין שמחה, חייכן שחיוכו שבה לב כל נפש. תאמר חבר של כולם אהוב ואהוד על כל מי שזכה להכירו. כל הסובבים חפצו להתקרב אליו, להיות חלק מחבריו. חדרו היה חדר כל חבריו ומכריו, דלתו פתוחה בכל עת לכל הבא. רבים המתינו בחדרו, להגעתו מהבסיס. את חדרו אהב ולו הקדיש נתח מיוחד מחייו. קישט, ריהט, סידר ובו התענג בכל מפגש עם בני משפחה וחברים. מהחדר הדהדו קולות המוסיקה אותה אהב וריח הנרגילה אותה הוא עישן. עד מהרה הקולות והריח הפכו לסימן היכר לתאמר ולכך שהוא הגיע לחופשת סוף השבוע מהצבא.

תאמר, את החיים אהב וחפץ ליהנות ולהתענג מכל רגע בחייו. יזם, תכנן, וארגן טיולי חברים וערבי הווי רבים. חבריו ראו בו דוגמא למופת ולחיקו. מוביל, אמיץ, גיבור, עקשן, חייכן, ולוחם למען המטרה. תכונותיו סחפו אחריו חברים ומקורבים רבים, רבים מאוד. "תאמר אל-אבו איאד" קראו לו. את המבטא והסלנג שלו חיקו - " טב למה", אתתתה חושב", סעיד..."

אהב את החיים ורצה למצות אותם עד תום, אך יד הגורל מנעה ממנו זאת וקטפה אותו בטרם עת. בוודאי היה מאוד גאה בכך שנפל כגיבור למען הגנת המולדת ובעיצומה של מלחמת לבנון השנייה והארורה.

חסרונו בולט, חדרו שומם ושקט.

חיוכו חסר ובכי הוריו, על אובדנו, רועם.

תומר הובא למנוחות ביום א', 13 באוגוסט 2006, י"ט באב תשס"ו, בבית העלמין בג'וליס.

הוא הותיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות.

יהי זכרו ברוך.

בניית אתרים: