קורות חיים
בן הנא ווג'יה. נולד ביום 6.2.1985 בעוספיה. נדאל הגיח לאוויר העולם בשעת אחר הצהריים בבית-החולים "כרמל" בחיפה, מרחק חמישה-עשר קילומטר מביתו. הוא גדל והתחנך בכפרו עוספיה בצל משפחתו הקטנה והעוטפת: אביו - מנהל עבודה בחברת בנייה אזרחית וימית, אמו - עקרת בית, אחיו הבכור אכרם - איש צבא קבע וחברו הטוב ביותר של נדאל והאחות הקטנה עדן. בתוך גן-עדן קטן זה צמח נדאל, מוקף בחום ובאהבה, עטוף בפרחי הכרמל ונושם פריחתו בכל אביב, גומע את יופיו של האזור על נחליו ומעיינותיו המתמלאים בכל חורף, מתמזג בין עלי השלכת ומתפנק תחת השמש הקיצית הנעימה. כך גדל נדאל והתפתח, כשהאדם והטבע הם משפחתו, וטבע האדם הנאור הוא דרכו ונר לרגליו. ילד כפרי שרץ במשטחי הפריחה הטבעית ונשען על עצי היער, שותה ממעיינותיו, מאמין בנפש האדם, דבק ביושר, בחום ובאהבה, חרד לכל פרח ובעל חיים שלא יאונה להם רע, שלא תופרע צמיחתם ולא תיפגע פריחתם.
נדאל החל את מסלול לימודיו בבית-הספר היסודי "ב' " בכפר, שם גילה את מעגלי החברים, המורים והאנשים. משם המשיך לחטיבת-הביניים והוא מתבלט בתחום הספורט, ובעיקר בכדורגל. בגיל שבע כבר שיחק בקבוצת הכדורגל המקומית וייצג את כפרו בתחרויות בארץ ובחוץ-לארץ. בשנת 1998 השתתף במשחקי הגמר הארצי באליפות ישראל בקט-רגל מטעם החברה למתנ"סים; שלוש פעמים יצא לתחרויות ולאימונים באירופה והיה בפינלנד, הולנד ואנגליה.
במשך כל שנות פעילותו בקבוצה ועד גיוסו לצה"ל זכה נדאל באהדה רבה ובהערכה על תרומתו, אך הוא לא שקט על שמריו ולא הסתפק בפעילות ספורטיבית. במסגרת תנועות הנוער בכפר השקיע נדאל הרבה מזמנו בתחום החברתי-ציבורי והרים תרומה אישית בתחום ההתנדבות והעשייה למען הקהילה. עוד בהיותו בן תשע הצטרף כחניך לחוג המד"צים (מדריכים צעירים) שהתקיים במתנ"ס בעוספיה, והתמיד בפעילותו שם עד כיתה י"ב. בשנים הראשונות רכש מיומנויות הדרכה והנהגה, ובהיותו בן ארבע-עשרה, כבר הדריך קבוצות נוער בשגרה ובטיולים שנתיים. מאוחר יותר, היה לאחד הפעילים בקרב מדריכי מחנות הקיץ והקייטנות בכפר ואף זכה בתואר "מדריך מצטיין". נדאל נבחר כנציג מועצת הנוער היישובית ושימש בתפקיד ארבע שנים רצופות - מכיתה ט' ועד י"ב. נוסף על פעילותו בתחום הדרכת הנוער, ארגן מבצעי סיוע ועזרה לקשישים ונזקקים בכפר ונטל בהם חלק בקביעות. וכך כתב דיין אסד, מהמרכז הקהילתי בעוספיה: "במהלך השנים תרם נדאל רבות בתכנון, ארגון וביצוע פעילויות שונות ומגוונות לכל בני הנוער ביישוב בפרט ובקהילה המקומית בכלל. נדאל התאפיין כבעל אישיות חזקה וכבעל חוש הומור. הוא היה רציני, אחראי, אמין, מסור, שקול, בעל משמעת עצמית גבוהה, כריזמטי, בעל שמחת חיים, בעל יכולת השפעה ושכנוע ובעל יכולת הנהגה גבוהה".
בשנת 2000 החל נדאל את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "אורט רונסון" שבעוספיה. במקום זה סיים את לימודיו ורכש את בגרותו - בגרות התעודה ובגרות הנפש. בשנים אלו התעצבה והתגבשה אישיותו של נדאל וחיוכו הנצחי התקבע על פניו היפות. הוא היה לנער יפה תואר, שנון וחכם, ספורטיבי, ומעל לכול - אדם. במהלך שלוש שנות התיכון המריא נדאל לגבהים והגיע לשחקים, פרח באביב נעורים זוהר, עשיר ומבושם. אהבת החברים, המורים וכלל הבריות לא נחסכה ממנו ולא נעלמה מעיניו - בכל מקום שאליו הגיע נמצא נדאל במרכז העניינים, משמש כמודל לחיקוי וכמופת ודוגמה לאחרים.
באווירה זו של אהבה חסרת גבולות ומעצורים נתוודעה משפחתו של נדאל ל"אני מאמין" שלו. נדאל פנה בפנייה נרגשת לחבריו מעל גבי עיתון בית-הספר והפציר בהם חזור והפצר שילמדו עוד ועוד, כי ללא השכלה העתיד קשה ורחוק. אך גם צדדים נוספים באישיותו של נדאל צצו ועלו בתקופה זו, ולראשונה נחשפו הוריו לנפש הלוחם שבו. אהבת הארץ והאמונה החזקה בדבר זכות קיומה של המדינה הובילו את נדאל להצהיר: "צבא חזק זה שלום ולא מלחמה". כך האמין נדאל וכך עשה, כשבסוף חודש נובמבר 2003 התגייס לצה"ל והצטרף למשפחת "גולני".
תחת העץ של "גולני", סמל החטיבה, המשיך נדאל לחלום ולהגשים חלומות - תחילת הגשמתו של חלום הלוחם, שוחר השלום, הנאמן והאוהב. נדאל שירת בגדוד 51 של החטיבה, סיים קורס מ"כים ובמשך מספר חודשים הדריך טירונים בבסיס "צאלים" בנגב, כשהוא מטפח את שאיפתו לצאת לקצונה. תג "גולני" התנוסס בגאווה על כתפו ונדאל נהג תמיד לומר בחיוך רחב - "גולני אני אחי - הכי אחי זה אני גולני". דבריו לא נאמרו מן הפה ולחוץ כי דגלי "גולני" נתלו בכל מקום ובכל פינה אפשרית ונדאל הפך לנציגה הנאמן והגאה של החטיבה בבית ובכפר. אך דווקא כשחלומו לצאת לקורס קצינים עמד להתגשם, באה יד זדונית וגדעה את חייו.
נדאל נפל בעת שירותו ביום 8.10.2005. הוא יצא לחופשת סוף-שבוע שגרתית מהצבא וכהרגלו רצה לבלות, לשמוח ולשמח חברים. במרחק חמישה-עשר קילומטר ממקום הולדתו, שעתיים ועשר דקות לאחר חצות, נורה כדור מאקדח שהיה בידו של מרצח אשר שם קץ לדרך עוד בתחילתה. קבוצת עבריינים התקוטטה עם שומרי המועדון בו בילה. העבריינים ירו לכל עבר בלא אבחנה וכדור אחד פגע בו .נדאל, הפרח היפה ביותר בכרמל, הנפש הטהורה ביותר והחלום הגדול ביותר, לוחם "גולני" אוהב האדם והארץ, נקטף ואיננו עוד.
נדאל היה בן עשרים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בעוספיה. הותיר הורים, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.