רב"ט משה צרויה ז"ל

קורות חיים

משה, בן רוחמה ומאיר, נולד ביום א' באלול תשי"ד (29.8.1954) בעיר פס שבמרוקו. בשנת תשכ"ב עלה עם משפחתו לארץ והחל את לימודיו היסודיים בבית-הספר "אשכולות" בבנימינה, שם קבעה המשפחה את מושבה. הוא השלים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי בפרדס-חנה.

סיפר עליו מחנכו: "משה זכור לי כנער שקט ונחבא אל הכלים. הוא ביצע בשקט ובצנעה את כל אשר הוטל עליו". סיפר חברו ישראל: "משה היה נער ישר ותמים, נאמן לפתגם 'ואהבת לרעך כמוך'. אינני זוכר אותו רב מעולם, או פוגע בחבר. הוא היה אחראי מאוד, שקדן, נאמן לאחיו ולהוריו. אהב מאוד לעזור לנזקקים. אשר לו, מעולם לא שמעתיו מבקש עזרה או מתאונן שרע לו. גם בימי נעוריו, נהג לצאת לעבודה בימי החופש, כדי שיוכל לרכוש לעצמו בגדים ושאר אביזרים, ולא יהיה נטל על הוריו".

לדברי אחיו אברהם היה משה "בחור פשוט שאהב את החיים. הוא נהג תמיד לענות בחיוך לכל אחד, אהב להשתעשע עם גדולים וקטנים ולצחוק הרבה".

תחביביו העיקריים היו הספורט וקריאת ספרים. בספורט אהב בעיקר את ענף הכדורגל, שיחק בעצמו והתעניין בכל הנעשה בליגה. אשר אהב לקרוא, היה "תולעת ספרים", וכמעט לא היה ספר בספריה המקומית שלא קרא.

משה גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1972 והוצב לחיל הרגלים. הוא חלם להיות בחיל קרבי, ואמנם מבוקשו ניתן לו והוא הוצב לחטיבת "גולני". הוא היה גאה מאוד בחיל שלו ומעולם לא התלונן על האימונים המפרכים. כאשר פרצה מלחמת יום-הכיפורים, ישב משה במוצב החרמון. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) נפל המוצב בידי הסורים, ומשה שהיה על משמרתו, נפגע ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבנימינה. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה ביצע את תפקידיו בצורה מושלמת ומופתית, באומץ לב, במסירות ובנאמנות. הוא היה חייל טוב ואהוד על מפקדיו ועל חבריו".

לזכרו תרמה המשפחה ספר תורה לבית-הכנסת בבנימינה; כמו כן פורסמה עליו רשימה ביוגרפית בעלון, שהוציא לאור בית-הספר החקלאי בפרדס-חנה לזכר נופליו.