קורות חיים
יוסי, בן רבקה ורחמים, נולד ביום י"ט בטבת תשכ"ז (1.1.1967) בלוד. הוא היה הבן הבכור במשפחתו בת ארבעה הבנים. האם רבקה עובדת כעוזרת לגננת והאב רחמים עובד ברכבת ישראל. הם שמחו מאוד בהולדת הבן הבכור והשקיעו בו את כל מרצם ואונם. מגיל צעיר גילה יוסי נטייה לכדורגל ולספורט והצטרף לקבוצת הנערים של הפועל לוד. הוא התקדם במסגרת האימונים ועלה לקבוצת הנוער. היה אהוב מאוד על חבריו ומאמניו בקבוצה. יוסי למד בבית הספר היסודי ע"ש ביאליק, ולאחר מכן עבר לבית הספר "אורט" בלוד. מוריו מספרים שהיה תלמיד טוב ותמיד עמד בראש המארגנים. הוא נודע בבית הספר כ"בחור בעל לב הזהב". מעיד גרשון דוד, המרכז הפדגוגי: "כבר מתחילת דרכו בבית-הספר התגלה בכל מעשיו כבחור אחראי, פיקח ובעל יכולת גבוהה. יוסי התגלה כבחור מסוג מיוחד - אותו סוג המצמיח מנהיגים ומפקדים, שכולם מוכנים ללכת אחריהם. כל תכונותיו החיוביות באו לידי ביטוי בכשרונו הרב כאשר שימש מ"כ בבית-הספר". הוא נשלח במסגרת לימודיו לקורס מכ"ים ולאחר מכן לקורס סיירים. הוא סיימם בהצלחה ושאיפתו היתה להיות קצין צה"ל. כמו כן שיחק בנבחרת בית ספר "אורט" וגם שם הצטיין. יוסי היה בחור נבון מאוד, טוב לב, חכם ואוהב לעזור לזולת ומוכן להקריב הרבה למען חבריו.
יוסי התגייס לצה"ל באמצע אוגוסט 1985, וכפי שרצה - לגולני, כשהוא זוכה בתמיכת הוריו לאורך כל הדרך. כל פעם כאשר הגיע יוסי לחופשה סיפר בהתלהבות רבה על הצבא שאהב. הוא היה בעל מוטיבציה ונכונות גבוהה ולכן קיבל את כל האימונים הקשים בסובלנות ובאהבה. חבריו למחלקה מספרים שיוסי היה מהטובים ומהמסורים במחלקה ותמיד עם חיוך על הפנים. לכל משימה היה תמיד מתנדב ראשון, וזכה להערכת מפקדיו. הוא השתתף בטקס ההשבעה של חיילי גולני ובמירוץ גולני. יוסי היה צנום בגופו, אך היו לו תכונות של מנהיג. הוא השפיע על חבריו בחיוכו, בביישנותו, בעדינותו ובהתחשבותו בזולת, כפי שמספר חברו ליחידה, אריה טוויטו: "יוסי התגלה כמנהיג אמיתי כאשר מינו אותו לחניך תורן. החבר'ה כולם, ללא יוצא מן הכלל, שמעו ועשו בדיוק כפי שרצה". יוסי שאף להיות קצין, אולם לא זכה להגשים את שאיפתו.
ב-26.12.85 נלקח מאיתנו יוסי כאשר טרם מלאו לו 19. הוא נהרג בתאונת אימונים. נקבר ב-27.12.85 בחלקה הצבאית בבית העלמין בלוד. השאיר אחריו הורים ושלושה אחים - רונן, יאיר ויניב.
כותב מפקדו: "ביוסי ראינו את התגלמות ניצחון הרוח על החומר. כחייל קטן קומה, הוכיח לנו יוסי במעשיו ובדרכיו עד כמה גדול היה בנפשו... מפקד המאבד חייל כמוהו כאב המאבד את בנו".
במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקד היחידה: "כחייל בפלוגה בלט יוסי במוטיבציה הרבה להצליח בכל מעשיו. הוא היה חייל אהוד ואהוב על מפקדיו וחבריו כאחד. בכל המסעות ובכל האימונים, ולו גם הקשים ביותר, השתתף יוסי תוך חירוק שיניים ובאומץ-לב בלתי נלאה".
הוריו תרמו למכללת לוד ספרייה לימודית ועיונית לזכרו. חבריו לפלוגה הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו. בבית-הספר התיכון שבו למד מתקיים בכל שנה טורניר כדורגל על שמו, וקבוצת 'הפועל לוד', שבה שיחק, קראה על שמו את בית-הספר שלה לכדורגל. ביום השנה השמיני לנפילתו פורסמה כתבה על-אודותיו במקומון הלודי "ברוש אחד".