סרן אשר בוכובזה ז"ל

קורות חיים

בן דויד ורותי. נולד ביום י"ג בניסן תש"ה (27.3.1945) בטריפולי אשר בלוב. בהיותו בן ארבע עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בבאר-שבע. בן להורים שומרי-מסורת היה, ולמד בבית-ספר ממלכתי-דתי בשם "אבות" שם. לאחר שסיים את לימודיו בו למד שם בבית-ספר תיכון עירוני דתי. עניו היה וצנוע, ותמיד היתה נסוכה על פניו בת-שחוק שקטה. את לימודיו סיים בהצלחה ולא איכזב את הוריו אשר תלו בו תקוות. בנובמבר 1962 גויס לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני" כחייל. עבר קורס- קצינים וקיבל גם את כנפי-הצניחה. במסגרת שירותו כמפקד-מחלקה נפצע בגבו בשעת מילוי תפקידו, אך הוא לא נרתע, והמשיך את שירותו בצבא-הקבע לאחר שסיים את שירותו הסדיר. את הכל קיבל באהבה, כי הצבא התחיל להיות חלק בלתי נפרד מחייו ובו ראה את יעודו. אחרי החלמתו נתמנה לקצין-מבצעים בדרום, תפקיד שהיה אהוב עליו מאד אמנות (אף במלחמת ששת הימים אשר בה השתתף). בין שהיה זה בסיור שיגרתי במארב או פעולה אחרת -- את הכל עשה לא רק כחובה המוטלת עליו אלא למעלה הימנה. לילות כימים עשה כדי לבצע משימות וכאשר השיג את המטרה נראתה ארשת של סיפוק על פניו; וכאשר לא הצליחו אנשיו להשיג איזו משימה ידע לעודדם ולהרים את המורל שלהם. עשוי לבלי חת היה, לא נסוג מפני דבר ולא ידע ליאות. מפקד-יחידתו מציין אותו כקצין מעולה באחריותו, במסירותו בגישתו האנושית והחברותית לחבריו, לפקודיו ולמפקדיו; לכן היה מקובל על הכל. בתקופה זו עמדו להעלותו מדרגת סגן לסרן, אלא שהוא לא זכה לכך, ומצא את מותו בעלותו על מוקש ביום י"ח בסיון תשכ"ז (26.6.1967) בגבול רצועת-עזה. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר-שבע.

במארס 1968 הכניסו ספר-תורה על שמו ולזכרו בבית- הכנסת "עולי לוב" בבאר-שבע. בירחון עיריית באר-שבע ("כאן באר- שבע"), במדור "כבוד לנופלים -- תנחומים למשפחות", הועלה זכרו. בשבועון "פנים אל פנים" הוקדשה כתבה לזכרו. חבריו ומוקיריו הנציחו את שמו על-ידי הוצאת חוברת לזכרו בשם "אשר".