סמ"ר זהר מינץ ז"ל

קורות חיים

זהר מינץ, בן דורית וחיים אח לרוני, נולד ב-10.10.1975 בקרית חיים.

זהר היה ילד שובב, שאהב כלבים, נחשים, עקרבים וזוחלים אחרים.

אהב טיסנים, צלילה ולטייל בארץ. לצד החוש הטכני המפותח, שגילה בלימודיו היה אדם רגיש במיוחד, רגישות שנהג להסתיר תחת מעטה של קשיחות.

למד בקרית ביאליק בבי"ס נעורים ובחטיבת הביניים דפנה. את שעותיו הפנויות העביר בפעילות אינטנסיבית בצופי ים, שם עבר במהרה מדרגת חניך למדריך, ופיתח את אהבתו לים. למד בבית הספר אורט שבקריה במגמת מכונות, והצטיין בחינוך גופני ובמקצועות המגמה.

זהר אהב את החיים: רכב על טרקטורונים, אופנועים ומעל הכל אהב את הים ואת חברתוליאורה. הושיט כתף וסייע לאביו חיים במפעל השיש המשפחתי, והתעתד להשתלב בו לאחרשירותו הצבאי.

זהר רצה לשרת שרות קרבי ומשמעותי בצבא, כאביו, בוגר הצנחנים. הוא התקבל קומנדו הימי שם שרת קרוב לשנה ועבר את רוב שלבי ההכשרה הקשה. מאוחר יותר, התנדב זהר לסיירת אגוז המובחרת , שהוקמה באותם ימים, ויועדה לשרות מיוחד בלבנון, שעיקרו התמודדות לא קונבנציונלית עם מחבלים, והתקפתם לפני שיגיעו לשטח ישראל. זהר רצה לתרום לצבא ולמדינה ככל שיוכל, דבר יוצא דופן בימים בהם מיחסים לנוער ירידה במוטיבציה. "הוא לא הבין את האנשים שמשתמטים מהצבא" אומרת חברתו, בשיחות שניהלנו אמר שהוא לא אוהב את הג'ובניקים" תמיד כשהגיע הביתה, שאלו אותו חבריו: " זהר מה קרה? נתת אפטר לצבא?".רוני אחותו שאלה את דורית אימו, האם היה ממשיך בשרותו אם היה יודע שימות בקרב. " כמו שאני מכירה אותו", ענתה אימו, " הוא היה אומר , ' טוב למות בעד ארצנו', ושועט קדימה".

בחדר של זהר לצד התמונה שלו עם האופנוע הכבד שוכנים המערכת החדשה שרכש, דגל ישראל, הציורים שאהב והדיסקים של שלמה ארצי להם הקשיב בכל הזדמנות. בחופשתו האחרונה התעורר לצליליו של שלמה ארצי "חום יולי אוגוסט" והמילים "הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב...".

סמ"ר זהר מינץ נהרג, בהיתקלות של כוח צה"ל עם כוח של מחבלים מהחיזבאללה בג'בל

סוג'וד, שבאזור הביטחון בדרום לבנון, במהלך קרב פנים אל פנים. חבריו ליחידה, שביקרו בבית המשפחה, העניקו לו יותר מפעם אחת את הכינוי גיבור.

מפקד חטיבת גולני, במסגרתה פועלת סיירת אגוז ספד לזהר: "קור הרוח שלך, התושייה, והיוזמה דחפו אותך קדימה. השתתפת עם היחידה בכל המבצעים המורכבים שלה, מבצעים שבזכותם נחסכו קורבנות רבים מחיילי צה"ל. תמיד היית ראשון עם מקלע האר-פי-די, ואיתו גם יצאת למשימה, ממנה לא שבת".

"ביום חמישי בבוקר, אי-שם בקצה אזור הביטחון, בחורש הלבנוני, באזור שרק אתה וחבריךהייתם בו בתקופה האחרונה, נתקלתם. סגן פרנס נהרג במכת האש הראשונה ואתה ושאר הלוחמים החלטתם להסתער. תוך כדי קרב נפלת כשהמקלע בידיך, וחבריך כתף אחת איתך."

זהר נפל בשעה שחיפה על רופא היחידה, שטיפל במפקדו, צור פרנס, שנפטר מאוחר יותר. רימון שנזרק פגע בו וגרם לפציעתו האנושה, ולמרות המאמצים לא הצליח הרופא להצילו.

עשרות זרי פרחים הונחו על הקבר הטרי. הוריו וחבריו סרבו להיפרד ממנו והמשיכו לעמוד ליד קברו שעה ארוכה. לזכרו הוקם גלעד בשמורת הטבע שבהר ארבל וסירה נקראת על שמו בצופי-ים חיפה.

נפל בקרב בעת מילוי תפקידו כלוחם, במבצע התקפי ב 19 לספטמבר 1996, ו' בתשרי תשנ"ז.

הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין, צור - שלום.

בן עשרים ואחת בנופלו.