סמ"ר ארז-טל דוד ז"ל

קורות חיים

בן עליה ונורי. נולד ביום כ"ח באדר ב' תשל"ו (30.3.1976) באור עקיבא. בן בכור למשפחה בת שלושה בנים. ילד פעיל, שובב ועליז, עסוק תמיד במשחקי הילדות הרבים. ארז למד בבית-הספר היסודי "רוטשילד" באור עקיבא, בחטיבת הביניים "שרת" ובבית-הספר התיכון "כצנלסון" בכפר-סבא. תלמיד מצטיין, בעל יכולת ומוטיבציה גבוהה.

בהיותו בן שלוש עשרה, עברה המשפחה להתגורר בקיסריה. ארז רכש לעצמו חברים חדשים והמשיך להיות בקשרים קרובים וחמים עם ידידיו הרבים באור עקיבא. בהיותו בן ארבע עשרה ביקש ארז לעבור לגור ולהתחנך בפנימיית "שטיינברג" בכפר-סבא. הוא בחר במסגרת חינוכית זו, בשל האוירה החיובית, החברתית והנעימה. נער עירני ושובב ובו בזמן חכם וחושב. ארז אהב מאד פעילויות חברה ואכן היה תמיד במרכז. דמות בולטת ומובילה, בחור דומיננטי, אישיות כובשת, עם קסם אישי רב. עלם יפה, ששמחת ואהבת החיים תמיד ניכרו על פניו. אהב לרקוד וידע להנות מהחיים. בשעות הפנאי אהב והיטיב לצייר: ציורי נוף, דמויות מיניאטוריות וציורים רבים אחרים.

בתחילת חודש אוגוסט 1994, גויס ארז לשרות חובה בצה"ל והוצב לחטיבת גולני, לגדוד "גדעון". מתחילת דרכו בצבא, היה מאושר מהצבתו. הוא סיים את מסלול הטירונות הארוך והמפרך, המשיך באימון המתקדם, נשלח לקורס לוחמי "אכזרית" ולקורס נגמשי"ם ונבחר לצאת לקורס מכי"ם חי"ר. בתום הקורס, קיבל דרגת סמל והתעקש לצאת לשרת בפלוגת המסלול, שעלתה באותה עת ללבנון ולא בבסיס האימונים החטיבתי. לדברי מפקדיו היה ארז מבצע כל משימה ברצינות ובאחריות, ועם זאת היה מלא בשמחת חיים ותמיד אופטימי. גם בתקופת האימונים הקשים היה החיוך על פניו. תמיד עוזר ותורם . "היה תמיד במקום הנכון ובזמן הנכון", "משקיע את הנשמה", לדברי חבריו.

אחד ממפקדיו האיר את אישיותו, כפי, שהתגלה בשרותו: "..בן-אדם עם אופי ויופי מדהימים. עם תכונות נישגבות וערכים נעלים". ארז היה כולו גאוות יחידה, ובחופשותיו הרבה בסיפורים מרתקים על שרותו המספק והמהנה. הוא היה מודע לסיכונים הרבים, אך לא חשש ולא פחד ותמיד דאג להרגיע את משפחתו. ארז היה מפקד מסור ודאג להזכיר שהוא קודם כל חבר לחייליו ורק לאחר מכן, מפקדם. מנעוריו, ובכל תקופת הצבא היה ארז בקשר חברי ואהוב עם חברתו עדי.

ביום י"ט באדר תשנ"ו (10.3.1996) נפל בקרב בלבנון. בן עשרים בנופלו. ארז ניפגע כאשר השיירה עליה פיקד בדרכה משטח לבנון לישראל, עלתה על מיטען צד, ליד שער פאטמה. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין באור עקיבא. הותיר אחריו הורים ושני אחים מני ותומר. לאחר מותו הועלה לדרגת סמ"ר.

במכתב ניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד הגדוד: "...ארז היה מפקד ומנהיג לא בשל הדרגה או קורס סמלים, אותו עבר. אלא בשל היותו בעל אישיות בוגרת ותכונות מנהיגות... בפלוגת אוגוסט 1994, אחת הפלוגות הטובות ביותר, שהיו בגדוד, היה ארז אחד מעמודי התווך. לעולם אופטימי ומחייך, תמיד במוראל גבוה עם מילת עידוד וכתף רחבה להישען עליה. ידע לספר בדיחה ברגעים קשים וכאשר היה צריך נהג ברצינות, באחריות ובמקצועיות גבוהה".

בערב לזכרו, שנערך במתנ"ס באור-עקיבא אמרה אמו עליו: "...כדי לדעת מהי אהבה, צריך היה להכיר אותך: אמון, הבנה, ביטחון, הדדיות, חום וחיבוק, מילת עידוד ידעת להעניק לכולנו... "

ואביו נורי הוסיף:"...תמיד הישרית עלינו בטחון כאשר סיפרת עד כמה שאתה בטוח, מרוצה ומאושר... ניתן היה לשמוע בדבריך שמחה, גאווה והערצה וכל זה נתון לגולני..."

עדי חברתו: "...ראית את הכל בוורוד, במיוחד את החיים שבפתח. היית הבן-אדם הכי מאושר עלי אדמות והפכת גם אותי למאושרת לשנים אחדות..."